במדינה יהודית לא מלינים שכר
רעיון המדינה היהודית מפריד היום בין בנימין נתניהו לאבו מאזן. אם מבקשים סיבות להמשך הסכסוך, אז הרעיון של מדינה יהודית הוא תירוץ טוב למריבה, ומה שאנו פוגשים בימינו רק מדגים זאת. אכן, במשמעות אחת של רעיון זה הכרה בישראל כמדינה יהודית שקול להכרזה על קץ הסכסוך. אבל מה על הרעיון עצמו? האם זה השימוש היחיד הלגיטימי בו? נניח לרגע לאבו-מאזן ולבנימין נתניהו ונשאל על האפשרויות הגלומות במונח זה. במובן אחר, מדינה יהודית היא מדינה דכאנית שמנשלת חלק מאזרחיה. זה המובן הנפוץ ביותר בשיח השמאלי. יחד עם זאת, מובן נוסף הוא מדינה יהודית כמדינה שהיא יותר דמוקרטית, ויותר מדינת כל אזרחיה. במילים אחרות, במובן זה מדינת ישראל היא יותר יהודית ככל שהיא יותר דמוקרטית ומכבדת את כל אזרחיה. ייתכנו גם מובני ביניים.

המושג “יהודי” חל או לא חל בראש ובראשונה על בני אדם. כאשר מחילים אותו על מאכלים אין זה אלא באופן נגזר, ובאופן נגזר שבנגזר כאשר מנסים להחיל אותו על מדינות. כבר מן ההחלה שלו על בני אדם, המקום הברור ביותר לכאורה, הוא שנוי במחלוקת והוא נושא מובנים שונים ומשונים. בכל הסחה של המושג למאכלים או למדינות הופך הביטוי ליותר ויותר רב משמעי. שוב, אם מבקשים תירוצים לא לעשות הסכמים, ויש סיבות טובות למדי להימנע משתי מדינות לשני העמים, אז הוא מועמד טוב. יש הסכמה בשתיקה לשרוד את המאמצים של הנשיא אובמה לכפות שלום על קבוצות שלא ממש מעוניינות, או אינן מסוגלות לעשות שלום. אולם, המושג לכשעצמו, על העמימות שבו, מאפשר שימושים אחרים לגמרי. בעוד השימוש שלו כסלע מחלוקת תפוס, אנחנו נמנעים משימושים אחרים שלו.
מובן טוב של הרעיון של מדינה יהודית הוא של מדינה שבה לא מלינים שכר עובדים, חומלים על היתום, הגר והאלמנה, לא מפקיעים מחירים, מכבדים את הפליט המבקש לחסות בצילנו, ולא נוטשים את הזקן. מדינה יהודית מכריזה מלחמה על העבדות לגווניה, ולא פחות חשוב לא מכריחים יהודים לעבוד בשבת כתנאי לקבלתם לעבודה. אלו לא זוטות: כל מי שיודע משהו על היהדות יודע שאלו הם ערכים עליונים. ועוד. במדינה יהודית ערך החיים קדוש. ערך החינוך והספר קדוש. מדינה יהודית היא מדינה רודפת שלום כי ערך השלום קדוש, בין היתר בגלל שערך החיים קדוש. במדינה יהודית יש כבוד לאדם, כי ערך יהודי הוא שכל אדם נברא בצלם. שוב, לא לקחתי כאן איזשהו ערך צדדי ומתחתי אותו למשמעות המדינה היהודית.

אם מגדירים מדינה יהודית כמדינה שנשלטת על ידי ערכים יהודים, אז אלו הם ערכים יהודיים מן השורה הראשונה. אם ערכים אלו מנוגדים או אדישים למדינת כל אזרחיה – ולהלן אסביר שרעיון זה מובן פחות מרעיון המדינה יהודית, זה מעיד מן הסתם על כך שהרעיון של מדינת כל אזרחיה הוא חלול. מאידך, מי שיש לו רתיעה מן המונח “מדינה יהודית” שיקרא לערכים לעיל ערכים של “מדינה קוריאנית” או “מדינה ערבית” או אפילו “מדינת כל אזרחיה”. השם לא חשוב. ולא פחות חשוב שהערכים הללו לא יישארו ברמת המלל. מאוד יהודי – בניגוד לנוצרי, לקחת רעיון ולגלם אותו בחוק המדינה.
אבל התמונה יותר מסובכת. מה עם ערכים יהודיים אחרים שהדחקתי? היחס לגוי? ערך החירות? שוויון בין האזרחים? שליטה של השפה העברית? מענק לחיילים משוחררים?
אני לא דוחה שאלות אלו, חלקן קלות חלקן קשות. הבעיה שבמקום לדון בשאלות אלו, ובשאלת מקומן ועידכונן להיום, עבודה שלא ממש עושים, מעדיפים להשאיר את הביטוי “מדינה יהודית” כאילו ברור שבסופו של יום התמונה תצא מכוערת. זו הברית הלא קדושה בין ציונות חילונית להכעיס ובין הלאומיות הערבית.
“תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם, ולגר, הגר איתכם”. כך, אנו קוראים בספר במדבר. ערך השוויון אינו מנוגד לרוח היהדות. מה לי לפרט ומה לי להוסיף: אלפיים שנה לא היו היהודים במצב אמיתי לשאול את השאלה על מדינה יהודית. זו שאלה חשובה, ובמקום להשתמש בהזדמנות החדשה שבאה לידינו, יש שמעדיפים להתכתש. גם מוסלמים יידרשו לשאלה זו, ויש להם על מה לבנות בקבלם אותנו כמי ששב לביתו. מדינה יהודית תצטרך לתת את דעתה על דמוקרטיה, על שוויון בין המינים, ויותר מכך תצטרך לתת את דעתה על יחס לאסלאם ולנצרות. יש התחלות מבטיחות לאתגרים הראשונים. אשר לאתגר האחרון כדאי לזכור שהמורשת היהודית כוללת מאות שנה של תרבות יהודית-ערבית שלא באה לידי ביטוי בהוויה הישראלית. יש כאן הזדמנויות פז. הרמב”ם יטען שהאסלאם מיישר דרך לביאת המשיח. לעולם לא ניתן יהיה לטשטש את הזיקות העמוקות בין יהדות לדמוקרטיה, ובין יהדות לאיסלאם ובין יהדות לנצרות. למעשה, אפשר לומר שמדינה יהודית, באחד ממובניה, עשויה להצליח במקום שמדינה ציונית כנענית לא ממש הצליחה. זה, אם תרצו כמובן.
ועוד משהו… איך שכחתי. יש כאלה שמתנגדים למדינה יהודית כי הם רוצים בהפרדת דת ומדינה. הם רוצים שהמדינה לא תקבע את הסדרי הנישואין. אזכיר שכאשר מתנגד אבו-מאזן לרעיון של מדינה יהודית כלל לא אכפת לו ממובן זה. אחרים יאמרו שמדינה יהודית היא בעייתית בגלל חוק השבות. כאן זה יותר חם, ועדיין לא ממש חם. אחרים נוספים יאמרו שמדינה יהודית היא בעייתית בכך שהיא מונעת את שיבתם של הפליטים הפלסטינים לגבולותיה. וייתכנו טענות נוספות. מה שמפריע לי הוא, אם כן, שלא קוראים לילד בשמו. לאמור, רוצים לדבר על זכות השיבה, דברו על זכות השיבה. למה לעשות את זה דרך הרעיון של מדינה יהודית? פרקו את הביטוי, הראו איזה מובנים אתם מקבלים ואיזה לא. רק אל תעמיסו עליו משמעויות סימבוליות שאינם ממין העניין. עמדתי, דרך אגב, היא שאנו חייבים בדאגה לפליטים – שרק מעט מאוד מן הבאים בשמם כלל איכפת להם מהפליטים, כולל אונר”א. מי שטוען לחזרה גורפת של פלסטינים לשטחי ישראל מעיד על עצמו שהוא מוכן לסכן את השלום היחסי במדינת ישראל. יהודי ומי שערך השלום חשובים לו לא ירשו זאת.
שוחרי השלום בסביבה עשויים לדחות את הרעיון של המדינה היהודית. כעת, אנו יכולים להתעלם ממנו ולראות אותו כטעות קטגורית, או לחילופין להתגייס למענו ולהיאבק על משמעותו. עד היום הסתפקנו בעמדה הראשונה, והאחרונה לא ממש פותחה.
אשאל כעת מן הצד השני. חסידי מדינת כל אזרחיה מסבירים יותר למה הם מתנגדים, מאשר את מה היו הם רוצים לראות. שני חברים יקרים ממש הובכו כאשר שאלתי את האחד אם במדינת כל אזרחיה החינוך הממלכתי-דתי יעלם או יישאר, והשני לא ממש ידע כיצד להשיב לשאלה אם חוק הגיוס יחול על ערבים וחרדים כאחד. מדינת כל אזרחיה עשויה להיות נעדרת זהות או מכבדת את כלל הזהויות של חבריה וחברותיה. בדרך הראשונה נטען שקביעת יום השבת כיום המנוחה מפלה לטובת יהודים, ובדרך השניה נאמר שיש להעניק יום חופש שמתאים לזהות של אזרחיה, כפי שזה היום. במובן זה של כל אזרחיה עולה השאלה, האם תהיינה זכויות קולקטיביות לפלסטינים, ולא רק זכויות פרט. אוטונומיה בחינוך? יום מנוחה? ועדת דוברת העניקה אוטונומיה בחינוך למגזר הערבי, ואין בעיה כל כך גדולה בכך. למיטב הבנתי, איש לא מתכוון לגייר את ערביי ישראל.
הביטוי “מדינת כל אזרחיה” בשימושו בפי נאמני הלאומיות הערבית קושר את הרעיון עם ראיית ישראל או פלסטין כחלק מן המולדת הערבית, ובכך מוותר על שותפות עם הציבור היהודי (ותודה לאלכס יעקובסון). התנערות מן הציבור היהודי היא מה שמאפשרת לו גם להציע שהמאבק יהיה מזויין. גם כאן יש יותר דגש על המאבק ועל השלילה ופחות על התוכן של המולדת הערבית. כבר אמר מי שאמר לא לתת לאינטלקטואלים לשחק בגפרורים. זה אינו אומר שאין מאבקים צודקים שנעשו במסגרת המאבק למען מדינת כל אזרחיה, אך זה דורש שנפרק את החבילה שנכללת תחת כותרת זו ונדון בכל מאבק בנפרד.

אתן שתי דוגמאות: אם מישהו רוצה לספר את צערם של הפליטים הפלסטינים וסבלם ורוצה יום מיוחד לכך, לא צריכה להיות לנו בעיה עם זה. יהיה זה יום קינה והזדהות על הסבל שנגרם לאנשים, נשים וטף שחוו אסון בעקבות מאבקינו. אולם, מי שרוצה את יום הנכבה כמרכיב בבניית נראטיב להפיכה בישראל, כאשר אין לו צל צלו של מושג קלוש מה יבוא במקומה, אז לא צריך להיות חסיד של מדינה יהודית כדי להתנגד לזה. דוגמא נוספת. ארגון עדאלה יצא עם סדרה של עשרים חוקים מפלים במדינת ישראל. אחד מהם נוגע לביטול האזרחות של אזרח ישראלי שנמצא מעורב בטרור. מתמיה שחוק זה שאינו מפלה בין מפגע יהודי לערבי נחשב מפלה ולא הוגן. צרפו את חוק הנכבה הלוקח סבל אנושי לבניית מערכת הסתה, לזכותו של אזרח להיות מחבל בלי שהאזרחות שלו תעורער ותתקבל תמונה עגומה. אינטלקטואל לא חייב להיות תועמלן. אסור ששאלות כה חשובות אלו יהיו תחת מטריות רחבות כל כך של “מדינת כל אזרחיה” לעומת “מדינה יהודית”. אם דנים במושגים אלה לגופם אפשר להבחין מאבק צודק ממאבק לא צודק, וכדאי גם לעמוד על המשמר שהמאבק הצודק לא יחטוף את הצדק שבו למטרה לא ראויה.
סיכום
הביטוי “מדינה יהודית” הובן כמנוגד ל”מדינת כל אזרחיה”. ניגוד זה נועד לארגן את המאבק המוצדק בחלקו של ערביי ישראל באפליות ובהדרות ממינים שונים. יש שאימצו בחום את הרעיון של מדינה יהודית כדי להצדיק פרקטיקות מפלות, ואילו הרוב התעלמו מכל זיקה לערך יהודי משמעותי בהשתמשם בביטוי זה. כאן נוצק הניכור בין השמאל לבין היהדות. אולם, עם הזמן רכש הביטוי משמעות אחרת: אחת מהן היא התנגדות לסוף הסכסוך, והאחרת ביטוי לחלום פלסטיני להפוך את מדינת ישראל לערבית. בכך ויתרו שוחרי הצדק הערבים על מאבק משותף יהודי-ערבי על אופיה של המדינה, מה שמשחק לידיהם של קנאים מן הימין. עם משמעויות אלה תש כוחו של הביטוי “מדינה יהודית”. נותרנו עם שתי אפשרויות. הראשונה להניח אותו בערימת הגרוטאות האידיאולוגיות שבטלו מן העולם ולדבר על הערכים עצמם. כיוון אחר, ששורטט כאן בקווים כלליים הוא להעניק לו משמעות נאמנה לערכים היהודים ואשר מיטיבה עם האזרחים בישראל כולם. במובן זה יעמוד המונח מול ההבנה הכנענית של הציונות, ויש במאבק על משמעותו כדי לייצר ישראל שוחרת שלום ואנושית אוהבת את כלל אזרחיה יהודים וערבים כאחד.
תודה ליוסי יונה ולרחל סויסה על קריאת גרסא מוקדמת של המאמר.
ד”ר מאיר בוזגלו הוא יו”ר תנועת תיקון


