מו"מ מדיני
-
הציון לנתניהו: שלילי
הפלגים הפלסטיניים מצהירים על דבקות בהסכם הפיוס בין פתח לחמאס, נסראללה משבח את ההתנגדות העממית החמושה כדרך הפעולה היחידה. קולות מפלסטין בעקבות נאום נתניהו -
שני דחלילים לשני עמים
ביקור נתניהו בוושינגטון השבוע, לרבות נאומיו בקונגרס ובאייפא"ק, רק מהווה תזכורת לכך שספטמבר מבשר במקרה הטוב דחליל של מדינה פלסטינית בשטחים ודרדור המשטר בישראל לכדי דחליל של דמוקרטיה -
"חזון השלום" של אובמה
היכולת של אנשים בעולם הערבי ואירופה לקחת בידיהם את גורלם ועתידם, צריכה למנוע מאיתנו לשקוע בייאוש ובשיתוק אל מול הציניות השלטונית. מחשבות בעקבות נאומו של אובמה -
שקר ההגנה של נתניהו
כשנתניהו אומר שגבולות 67' "אינם ברי הגנה" הוא למעשה מתכוון לכך שמדינת ישראל אינה יכולה לעשות שום ויתורים טריטוריאליים -
הסתה כבר אמרנו?
טיעון ההסתה הוא נקודה ארכימדית המאפשרת להיצמד לתודעה הישנה, שרואה בטבעו הרצחני של הקולקטיב הפלסטיני הצדקה להימנע מוויתורים. הטיעון הזה לא מחזיק מים -
אמריקה סיימה את תפקידה
הווטו שהטילה ארה"ב על החלטת מועצת הביטחון – הראשון בעת כהונת אובמה – מוכיח סופית שהיא לא זו שתביא שלום למזרח התיכון -
רואים רחוק, רואים שקוף
אחרי עשרות שנים של מזרח תיכון בדלתיים סגורות ואפס תוצאות, הגיע הזמן ל"מהפכת השקיפות" בכל הנוגע לניהול שיחות המו"מ -
לערער את ה"ביטחון"
גדר ההפרדה ושיתוף הפעולה הביטחוני של הרשות עם ישראל אינם אמצעי לשמירה על ביטחון לאורך זמן; בטח לא כאשר מדיניות הסגר-התנחלות-דיכוי-הרג היא אחת וקבועה – עם או בלי משא ומתן -
צריך ללכת הלאה
עם ההודעה על כשלון המגעים לחידוש שיחות השלום, הגיע הזמן להפסיק לדון בשאלה "האם צריכה לקום מדינה פלסטינית" ופשוט לגרום לזה לקרות. המשא ומתן רק ירוויח מכך -
חוץ מלקרוא לו שקרן
"ניו יורק טיימס" מגביר את הביקורת על ישראל בכלל וביבי בפרט