בחור מזרחי למראה נכנס לבחון דירת שותפות תל אביבית למראה, אותה מציגות לו שתי בחורות אשכנזיות למראה. קשה להחליט אם מה שקורה אחר כך בפרסומת של קפה טורקי עלית הוא יותר שוביניסטי או יותר אוריינטליסטי
מה שבאמת מטריד את עם ישראל זו הנוכחות הלבנטינית “חסרת התרבות” במרחב. אם אתה מזרחי – אתה אלים, ואם אתה אלים – אתה מזרחי. זה כל הסיפור. על טרנד השיימינג החדש ל”ישראלי המכוער”
השמאל בארץ מתנכר בשיטתיות לאינטרסים של הציבור המזרחי. לכן מזרחים מוצאים בית בימין הפוליטי, ולכן אשכנזים מתבצרים בשמאל הלבן. כך שגם בבחירות הקרובות – בלי לדבר גלויות על זכויות היתר של האשכנזים, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש
הבשורה הטובה של בחירות 2015 היא שנראה שממשלה לבנה לא הולכת טוב כאן. כבר התרגלנו לכך שמדינת ישראל לא מאמינה בייצוג פוליטי של ערבים, אך ממשלה ללא ייצוג, רע ככל שיהיה, לציבור החרדי והמזרחי, פשוט לא מחזיקה מעמד
היום הממלכתי החדש לציון היציאה והגירוש של יהודי ערב, רק מוכיח שוב כיצד החלק היחיד בהיסטוריה המזרחית שזוכה ללגיטימציה בנרטיב הציוני-אשכנזי, הוא אובדנה או סופה. אז מה הסיכוי של הזיכרון שלנו להיות מובן מעבר לשכפול המעבר מפוגרום/שואה למדינה/צבא, ומעבר לוויכוח בין תיאור חיי היהודים בעולם הערבי כגיהנום או כגן עדן?
האחריות המוסרית שלנו לצעוק מול פעולה נפשעת נגד העם הפלסטיני אינה תלויה בדבר. בכך צודק סמי שלום במאמרו “חשבון מזרחי” במאה אחוז. אבל לפני שנשבור ידיים ורגליים לימין המשיחי, כבקשתו, כדאי לשאול האם בכלל יש שמאל בארץ שאפשר לעבוד איתו, כזה שמשלב בין מאבקים צודקים, או שמא זה שמאל סלקטיבי…
הדיון המזרחי הנוכחי מתמקד ברובו בסוגיות תרבותיות חשובות, דוגמת “מאבק השטרות”, אך משוקע פחות מדי בסוגייה לא-פחות מכריעה: העברת השטרחובסקי מכיסים אשכנזים לכיסים מזרחים
אז בנט מייעד תלמידים באשדוד לעבוד בתור חשמלאים, רתכים, מכונאי רכב, וזה לא מפתיע שצבע העור של הפועלים לעתיד אינו כצבע עורם של דוגמני הבית באתר משרד החינוך. תום מהגר על שאלת ה”מקצועי או עיוני” והחבר מהתיכון שהלך ללמוד חשמל
איתמר טובי (טהרלב) מציע להבין את המפגש הפוליטי ברחוב לא כמפגש בין ימין ושמאל, אלא כמפגש בין מזרחים ואשכנזים. אולם ההסבר לביטויי הלאומנות לא קשור במישרין לדיכוי החברתי אלא לאופיה של המדינה ולטיבו של ה”פוליטי”