בתמונת החתונה באלבום המשפחתי עומדים זה לצד זה הורי אבי והורי אמי: האם התימנייה לבושה שמלה פשוטה וחובשת כיסוי ראש. זו הצברית, לעומתה, עטויה שמלה של בית האופנה ״משכית״, עבודת יד יוקרתית של נשים תימניות. איזה סיפור חושפים הבגדים שלנו?
אינני יודע כיצד נשמעה השפה העברית לפני אלפי שנים וכיצד נכון חד משמעית לדבר עברית. מבטאים הם חלק מכל תרבות אנושית. אבל כאשר הבדלים בין כל כך הרבה אותיות נמחקים וכאשר עושר הופך לעוני – משהו הולך לאיבוד. אל תתביישו במבטא שלכם
נדמה לנו שיש הבדל בין הימין והשמאל, בין ההתנחלויות והתנועה הקיבוצית, בין קק״ל ומרצ – אלא שלמעשה בכל אלו יש רוב יהודי-אשכנזי שמרוויח מכללי המשחק הפוליטיים
שיח זכויות האדם הליברלי מתנער מעזרא נאווי, שלא דובר ״אשכנזית״ ואיננו מספיק ״נחמד״. מול השפה הטהרנית הזו יש להדגיש את הסיטואציה של הקולוניאליזם המתמשך בגדה המערבית ולא להדחיק את המציאות המלוכלכת
באיחור של כמה וכמה עשורים, המוזיקה המזרחית הפכה לאחד הטרנדים החמים בתל אביב. הסצינה ההיפסטרית מתנהגת, אחרי שנים של זלזול, כאילו היא המציאה את המוזיקה ה”איכותית” הזאת, כשבעצם היא רק גילתה משהו שאנשים שוחים בו כבר שנים. קוראים לזה יוהרה וניכוס. חן אלמליח עושה סדר
״מגש הכסף״ עושה הכל – מלבד פוליטיזציה של הכלכלה הישראלית. דורון צברי וגיבוריו לא רצו לדבר ״עדתית״, “מגדרית”, “לאומית” או “מעמדית”. כך נפלו רוב שיניה החדות של הביקורת, שאינה קוראת לעניים ולעניות בישראל בשמם המלא – ערבים, נשים, מזרחים
שליחתו למאסר של אוהד הפועל תל אביב אלרועי ידעי אינה עוד מקרה של אלימות בספורט, אלא דווקא קדימון לעתיד החברה הישראלית: המאבק האלים המתקרב בין המרכז הלבן לשוליים השחורים
המאבק המזרחי הנוכחי תוקף בעיקר את השמאל על חטאו ההיסטורי נגד המזרחים. אבל פגיעה כלכלית, אפליה והסללה היו נחלת הימין והשמאל כאחד – ובפרט, נחלת ממשלת הימין בראשות נתניהו. מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים