עקב האיום הנוכחי על קיומה של השדולה למען הדיור הציבורי בכנסת, חשוב להבהיר אי-הבנה עמוקה: לא מדובר בפתרון רק לעניים או למוחלשים ביותר, אלא במענה לחלקים נרחבים באוכלוסייה. ולא, אסור להיכנע להיגיון ההרסני של "מפעלי התיישבות" למיניהם מבית היוצר של איציק שמולי ודומיו
ככל שהאי-שוויון גבוה יותר, היקפו של הרובד הבינוני קטן יותר. הארצות בהן הוא נפגע פחות הן אלה המקיימות תשלומי העברה נדיבים ומערך פנסיה ציבורי מקיף. דו"ח של מרכז אדווה
ההבנה שכולנו טרף בידיה של אותה שיטה הרסנית מהווה חמצן חדש למוחים בכל העולם • הסירוב להודות בכך שהאביב הערבי היווה השראה עבור j14 הוא רהב אוריינטליסטי • הניסיון ליצור איזון בין דת לדמוקרטיה יכול להניב תוצאות חיוביות • ראיון עם יוסי יונה על חוויותו ומסקנותיו מקיץ סוער והאתגרים שבאופק
כל עוד דיור בר השגה שהיסטורית היה שמור לעשירונים התחתונים, הפך לכלי שמאפשר לעיריות להיפטר מאוכלוסיות לא רצויות, כלום לא יצמח ממנו. יעל בן יפת על היום שבו מעמד הביניים ייכנס לרשימת הזכאים
כשבקיץ 2005 יצאו לרחובות חסידי מועצת יש"ע וזימרו "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", הם התכוונו לעם במשמעות הלאומית. אך כשבקיץ 2011 יצאו לרחובות מאות-אלפי מפגינים בקריאות "העם דורש צדק חברתי", הם יצרו הגדרה שונה. אור שי בודק מי בפנים ומי בחוץ
אין די בהדבקת טלאים על שיטה שפשטה את הרגל – נדרש אומץ ציבורי כדי לומר כי הגיעה העת לשינוי המדיניות מן היסוד. נאומו של יוסי יונה במסיבת העיתונאים של צוות המומחים (האמיתיים)
אנחנו נמצאים בנקודת הצטלבות חדשה במאבקי הקרקעות הארוכים של המזרחים והפלסטינים, רגע נדיר של אפשרות לסולידריות תוך הכרה בסיפורים השונים של החברה הישראלית – ולא השתקה שלהם. סיכום ביניים של מחאת האוהלים, חלק א'
