כשהשמולים יעמדו בתור
השבוע (ג’) השתתפנו מספר חברי פורום פריפריה, נציגי האסיפה הארצית ועוד התארגנויות בוועדת הפנים של הכנסת שדנה בתוכנית דיור בר השגה של הרפורמה בתכנון ובנייה. מסתבר שאחרי חצי שנה של מחאה, המסקנות אליהן הגיעו חברי הכנסת הן שקורת גג לכולם תתאפשר אם יבנו דירות להשכרה ואם יקטינו את הדירות. זאת אומרת שפתרון מצוקת הדיור על פי גאוני הפרלמנט הישראלי תלוי בכך שהממשלה לא תשקיע שקל, כוחות השוק ימשיכו בשלהם והיד הנעלמה של בעלי ההון תגזור עוד קופון על חשבון שאר 99 האחוזים.
הדיון ארך שעות ובהשתתפות חברי כנסת רבים יחסית לוועדה, רובם ככולם השתוממו על הניסיון להגדיר דיור בר השגה בלי שום קריטריונים שיגדירו מי הם מחוסרי הדיור, כך שכרגע אם החוק יאושר גם נוחי דנקנר יוכל לקנות בעזרתו דירה. או שתיים. או את כל הבניין ואז להשכיר לנו במחיר מופקע. כוחות השוק וזה, אתם יודעים.
לא שהחכ”ים באמת מאמינים שההצעות יעברו, אבל נראה שבמשחק על החיים שלנו יש קדנציה של חמש שנים להעביר ובמקום לטרוק את הדלת לקואליציה ניאו ליברלית – אפשר לשבת שם ולצקצק בלשון.
הדיון על דיור בר השגה הוא תמיד בעייתי בעיני. התרגום הזוועתי שלו בשטח מתבטא בתל אביב, למשל, בהיותו כלי נוסף בהפיכתה לעיר לעשירים בלבד וגם לבנה באמת. הקריטריונים שנקבעו על ידי הוועדה לדיור בר השגה בתל אביב באמת יכולים לשמש כממצא סוציולוגי שיבהיר איך במתק שפתיים חברי הוועדה וחברי הקואליציה העירונית הפכו מושג של דיור בר השגה לכלי לגירוש אוכלוסיות מוחלשות.
בעוד שתשתית דיור ציבורי כבר קיימת – מנוונת, אך קיימת – כל סוגיית הדיור בר השגה נמצא בחיתוליו. הקריטריונים של עיריית תל אביב הוכיחו שכאשר מאפשרים למוסדות רשמיים להחליט מי האוכלוסייה המועדפת עליהם, הראשונים שעפים החוצה הם המוחלשים של החברה. לכן לא פלא שהעיריות ומשרד השיכון מתלהבים מהמפלט הנקרא דיור בר השגה, שמתיר להם להישמע חברתיים וגם לנקות את העיר מתושבים פחות רצויים.
הדיור הציבורי ואלו הזקוקים לו ספגו חבטות רבות במהלך השנים. וככל שהזמן עבר ומספר הדירות ירד, משרד השיכון צמצם בהתאם באופן משמעותי את מספר הזכאים באמצעות החמרת הקריטריונים. מן שיטה גאונית שכזאת, שגרמה לכך שמספר הזקוקים לדיור ציבורי רק גדל אבל לא נספר. הגיע הזמן לא רק לתקן את מה שעוללו ומעוללים לדיור הציבורי אלא להודות שבמידה שתרצה הממשלה, הדיור הציבורי יוכל לתת מענה לכולם/ן.
דיור ציבורי לא חייב להיות דיור לעשירון התחתון בלבד, אלא לתת מענה גם לסטודנטים של שמולי וגם למעמד הביניים. הקישור בין דיור ציבורי לדירות עלובות נעשה כי משרד השיכון והחברות המשכנות דאגו לשמר את המצב הזה – אך אין הוא מחויב המציאות. להיפך, ברגע שמעמד הביניים יקבל גם הוא את האפשרות לעמוד בתור לדיור הציבורי אז מלבד העובדה שהתור יתקצר לכולם גם הדירות יתחילו לקבל צורה ואיכות ראויים. זה נשמע ציני, אבל זאת המציאות שלנו כאן, מציאות שבידינו הכוח והחובה לשנות.
הכותבת היא מנכ”לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר


