הדילמות העיקריות בעקבות משבר הקורונה אינן בהכרח בעלות גוון "עתידני" הייטקיסטי, כי אם חוזרות לקרב נושן ובסיסי יותר בין רווחה לכלל האזרחים לבין שוק חופשי. אולם "מומחים" רבים מדגישים את הנרטיב הטכנולוגי-דיסטופי ונמלטים מדיון על זכויות סוציאליות רחבות
"היום שאחרי הקורונה" מעסיק באחרונה את מיטב המוחות. אבל מה עם התבוננות נוקבת על ההווה? או העתיד הקרוב שנקבע בחלקו ממש עכשיו, לנגד עינינו? שוחחנו עם גדי אלגזי ואיריס רחמימוב על מה שניתן ללמוד ממגפות עבר, מצב חירום ותפקידם של היסטוריונים בעתות משבר
ספרייה ציבורית, בית ההורים, אי קריבי, סתם ללכת בלי מטרה. כותבות וכותבים שיתפו איתנו את מחוזות החפץ הנגישים כעת רק בעיני הרוח, "אסטרטגיית יציאה" לעת מצוא • פרויקט מיוחד
צבע עור וחזות הם מסימני הזיהוי העיקריים המבחינים בימים אלו בין עמית לאויב, בין אזרחים תמימים מן השורה לבין חשודים מסוכנים חורשי רעה. לא רק ברחוב, גם בחקיקה
ניתוח של משטר ההיתרים בגדה כביורוקרטיה קולוניאלית, עוזר לנו להבין את ישראל-פלסטין כמודל קלאסי של מדינת גזע מודרנית בה ההפרדה בין יהודים לפלסטינים היא עיקרון מרכזי. רונית לנטין על ספרה של יעל ברדה
רופא שביקר אותי לאחר אחת מלידותיי אמר לי כי "לידה שמסתיימת כמו שצריך היא בגדר נס רפואי". על חוסר האמון של המערכת הרפואית בנשים והצורך של היולדות בשיתוף פעולה – לא במאבקי שליטה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
