ההתבטאות האחרונה של מפכ”ל המשטרה, רוני אלשייך, משקפת נאמנה את האתוס שהיכה שורש במשטרה: השאיפה לסמכויות רחבות ככל שאפשר, זלזול במערכת המשפט, גיבוי וחיפוי לשוטרים שסרחו, בצד אלימות, גזענות, סקסיזם וכוחנות שכבר תש כוחנו מלחזות בה
הסערה עקב ביקור המפכ”ל בתיכון יפואי, מדגישה כמה חשוב לפעול נגד פרויקטים לגיוס בני נוער מקומיים שייקחו חלק בדיכוי בני עמם – בעוד המשטרה מפעילה אלימות יומיומית כלפי הנוער ביפו
לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים
ממתי היותו של אדם ערבי הינה בגדר חשד מספק לצורך דרישת הזדהות? ומדוע השוטרים עצמם סירבו להזדהות? כמה הבהרות לגבי החוק בעקבות תקרית האלימות המשטרתית ב״סופר יודה״
הפרשה שהסעירה את הארץ בשנות ה-90 ניצבת במרכז הסרט התיעודי ״משולם״, העוקב אחר מאבק שמצדו האחד ניצבים הרב עוזי משולם ומאמיניו – מזרחים, חובשי כיפות ועבי זקן, הדורשים הכרה בחטיפת ילדי תימן, ומצדו השני – ביטחוניסטים אשכנזים. והצדק עדיין לא נעשה
מעצרן של האקטיביסטיות עדן טאטור, לובנא תומא וראיה שמאלי לפני ההפגנה בחמישי בנצרת, אינו רק פגיעה בחופש הביטוי שלהן אלא גם דוגמה למנגנוני השליטה הפטריארכליים שמפעילה המשטרה על נשים פלסטיניות והאופן בו הופך מעצרן למופע ראווה שנועד לבייש אותן
בזמן ההפגנה ביפו שלשום בערב, א׳ בכלל ישב עם חברים בחצר בית סמוך, כשלפתע הגיעו ניידות משטרה והם נעצרו בחשד לזריקת אבנים. א׳, ילד, נחקר באמצע הלילה בעודו אזוק בלי נוכחות הוריו, ונלקחה ממנו בעורמה בדיקת די.אן.איי. הוא אינו הצעיר הפלסטיני היחיד שמוצא עצמו במצב הזה בימים האחרונים
ההתייחסות לחמדאן כאל מחבל ולא כאל אזרח, מאפשרת לבנט להמשיך בקו הטיעון הבעייתי של אהרונוביץ’ שמבקש להצדיק הרג במקום של מחבלים. כי לאף אחד לא באמת אכפת אם שוטר פעל על פי נהלי הפתיחה באש או לא, כשענייננו “המלחמה בטרור”. פאדי ח’ורי על הירי בכפר כנא
בחודש האחרון נחשפנו לשני מקרי רצח של נשים שהתחננו להגנת המשטרה מפני רצח. שני הגברים המסוכנים נעצרו, שני הגברים המסוכנים שוחררו – ובתור פיתרון רציני, המשטרה הציעה לשתי הנשים הללו להעביר את חייהן למקלט, בעיר אחרת; למען בטחונן, כמובן