הצמצום במספר הבגרויות לכלל הנבחנים הוא צעד מבורך, אך חשוב יותר שלא נאפשר למשבר זה להחריף את הפערים בהישגים. יש לבנות תכנית סיוע נרחבת לאוכלוסיות המוחלשות שבקרבן הלמידה מרחוק התקיימה באופן חלקי, לא איכותי ובמקרים רבים אף לא התקיימה כלל
חרף מרכזיותו של הכיבוש בהבנת התפתחותם של המשטר והחברה במדינת ישראל, תוכניות הלימודים מתעלמות ממנו כמעט לחלוטין. הפלסטינים מגיחים אל מעבר לפרגוד רק בתור טרוריסטים או כשהם מפריעים למאמצי ההתיישבות היהודית
90% מבוגרי מערכת החינוך בחברה הבדואית לא יזכו להשכלה גבוהה או להכשרה מקצועית. מרביתם לא ימצאו תעסוקה. ההורים מבינים שלימודים בתיכון לא מבטיחים כלום, ואם הם שרויים בעוני הם נאלצים לעתים לבצע סלקציה אכזרית. ראיון עם ח׳יר אלבז בעקבות ההרג של נמר באסם אבו עמאר בן ה-15 בגבול מצרים
לחץ להרחיב את שורות החינוך המקצועי ניכר בישראל, אך נדרשת רפורמה נרחבת במערכות רבות על מנת שהחינוך הזה יוביל את בוגריו להצלחה מעשית. על הדו"ח החדש של מרכז אדוה "לקראת שנת הלימודים 2016/2017: איפה החצי השני? בני הנוער שאינם זכאים לתעודת בגרות"
אין שום סיבה שאדם סביר יתנגד לרוב ההמלצות בדו"ח ועדת ביטון. נקודת המבט היא לעתים ציונית לפני הכל, אבל הוא כולל גם תיאור עשיר ומעניין של המציאות ושל מערכת החינוך הישראלית. נותר לראות כעת האם בנט הוא עוד פוליטיקאי שגוזר קופון על גבה של יהדות המזרח
השבוע הוחלט כי בתי הספר המקצועיים יעברו מפיקוחו של משרד הכלכלה אל משרד החינוך. מדובר בבתי ספר שבאופן שיטתי שולחים ילדים אל שוק העבודה תוך שלילת ההזדמנות שלהם לחינוך בעל ערך
חברות כוח אדם כופות תנאים נצלניים על משגיחי הבחינות, רבים מהם מבוגרים הזקוקים להכנסה נוספת. בשל כך, קיים מחסור במשגיחי בחינות. הפתרון הוא פשוט: העסקה ישירה והוגנת של גמלאים על ידי משרד החינוך
תלמידים ישראלים נעים לאורך שנותיהם במערכת החינוך בין שני מוקדי זהות – קורבן השואה והחייל המת – כאילו היה זה נתיב בלעדי. התוכנית הנוכחית של בנט, ״אמץ חלל״, מעמיקה עוד יותר את פולחן המוות, עם שכול נטול סימני שאלה שירחף בכיתה במשך כל השנה