הסיפור של המשפחה שלי ושל שאר המשפחות המזרחיות אינו הסיפור שמספרים לי בכיתה, אבל הוא לא פחות ראוי. תלמיד כיתה י”א מראשון לציון על זיכרון לאומי, על הצביעות של מערכת החינוך ועל היום בו פחד שסבתו תגיע לבית הספר. לציון פתיחת שנת הלימודים
מלחמות “אין-ברירה”, קלישאות אודות “עם הנצח” ואף מלה על האלימות והשיטנה המשתוללטת כעת בכל רחבי הארץ – איגרתו של שי פירון לבוגרי י”ב היא אישוש לכך שמערכת החינוך הישראלית היא בעצם קורס מתמשך בהכנה לצה”ל ובהפנמת הלקח הכוחני של השואה
לכאורה, הייתי אמור כמעט ליהנות מן העובדה ש”הארץ” הסלים את המלחמה ב”ספיר סבח” ותיאר אותה בקריקטורה היומית כרוצחת סדרתית. אבל מדובר בהסתה מהסוג הנמוך ביותר. יש כאן כל כך הרבה קיצורי דרך למחשבה וכל כך הרבה מיזוגניות ושנאת אחר, שקשה לתאר
אם רוצים לצמצם פערים בחינוך צריך תקציבים, צריך אחריות מדינתית ארוכת טווח וצריך פדגוגיה שמכוונת לכך ומבוססת על אמון בצוות ובתלמידים. מרסלו וקסלר רואה בתוכנית KIPP המשך מסוכן של הפרטת מערכת החינוך
המתאם הגבוה בין הישגים בבחינות המיצ”ב לפרופיל הכלכלי-חברתי של בית הספר ומיקומו, מעיד כי רק חלק קטן מהתלמידים זוכה להזדמנות להצלחה. על ההתנהלות העגומה של משרד החינוך בדיון המשפטי על חשיפת תוצאות המיצ”ב
מסלול חינוכי אחד מייצר קונפליקט, זעם, ייאוש וניכור, השני מספק את צורכי האליטה, וכל זאת תוך הפרטה ברוטלית. יהודה עמיחי על מציאות שהוא פוגש מדי יום לקראת תחילתה של עוד שנה. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
השבוע פרסם מש’ החינוך מסמך המסדיר הפעלת תוכניות לימוד יייחודיות בתשלום בתוך בתי הספר. במלים אחרות: עוד דחיפה למגמות ההתבדלות המעמדית, האתנית והתרבותית המפוררות אט-אט את החינוך הציבורי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
