האנטישמי הממוצע חרד לגורלו האישי והקולקטיבי למראה יהודי, ממש כפי ששביט-ציפר-מרגלית-ימיני מאוים למראה מוסלמי. שניהם ממסגרים עובדות "נכונות" בתפישה גזענית, שנאת אחר ודימוי עצמי אירופי
כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת: הדיון על סגירת עסקים בשבת בתל אביב מזמן חשיבה מורכבת יותר מאשר כפייה וחופש, נאורות וחשכה, קידמה וקיבעון
חילונים הם ממש לא השחורים של ישראל, וחילוניות אינה תמיד סממן ל"נאורות". אלמוג בהר על ההכרח להתמודד עם מודל ההפרדה החרדי, מבפנים ובמחוץ, אבל רק במקביל להתמודדות עם הדרת נשים ממרחבים פוליטייים וחברתיים נוספים
צמיחת הפערים חסרי התקדים בין עשירים כקורח לבין עניים מרודים, אין לה ולא כלום עם מאבק הישרדות או עם מאבק על משאבים מוגבלים – אלא לצורכו של אדם בהכרה. יוסי יונה עם הפרשנות של רוסו לגירוש מגן עדן, והאפשרות לגאולה הטמונה במחאה העולמית
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
