רוח העמימות ששרתה על הפגנת הענק במוצ”ש מוכיחה שמהפכה אמיתית צריכה להעז: להפסיק לפחד מהקשר בין חברתי לפוליטי, להציב דרישות חד משמעיות לנבחרי ציבור, להשתמש ברטוריקה עשירה בידע. מהפכה אמיתית מוכרחה להפנות אצבע משולשת כנגד הסדר הקיים
גל המחאה המתפשט יוצר רושם כאילו רק לאחרונה נעשה בלתי נסבל לחיות כאן, אך למעשה הרע והרוע התחילו עם הכיבוש והם יסתיימו רק כשיגיע קיצו. חומר למחשבה וסיסמה חדשה לקראת ההפגנה הערב
התקשורת, שמתעלמת זה שנים ממצוקות דיור של אוכלוסיות פחות נראות בישראל, מגלה התעניינות רבה באנשי עיר האוהלים. אך בצד התמיכה בולטים גינוי וביקורת. עירית לינור, למשל, אמרה עליהם איחס
בצד האחד של המגרש נציגי האוצר, ובצד השני – מעגל נצרכי הרווחה. ההפרטה מכלה כל חלקה סבירה שנותרה לרפואה, וגם רפואה ניתנת קודם כל לחברי הקבוצה המנצחת. ואנחנו? רוצים ליגה כמו באמריקה
המפגינים חזרו בהמוניהם לבניין הממשל בוויסקונסין, מוחים על ישיבות החירום בהן מתקבלות במחטפי חקיקה החלטות המובילות ל”משטר צבאי-כלכלי” ושרים “we shall overcome”. דיווח מהשטח
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
