להרחיב את יריעת האוהל
אלפי צעירות וצעירים שהקימו אוהלי מחאה בתביעה לדיור בר השגה, מרחיבים בימים אלה את המאבק, שמתוכו עולה קריאה לפעול למען כל המינים והגילאים, למען כל אלה שידן אינה משגת קורת גג בטוחה. במקביל, מתקיים בימים אלה מאבק ענק של ארגוני נשים וארגוני צדק חברתי למנוע את העלאת גיל הפרישה. משמח לראות, שמהשטח עולה ביתר שאת התביעה לפרנסה ראויה לכל אלה שהכלכלה הניאו ליברלית של ביבי-שטייניץ מדירה.

בשם השוק החופשי, שנועד לעשירים בלבד, אוכלוסיות מתרחבות וגדלות מופקרות לחיים נטולי כל ביטחון כלכלי-תעסוקתי. האפליה בשוק התעסוקה, האבטלה המתפשטת בעיקר בקרב נשים, בייחוד נשים בגילאי ביניים, שכבר לא ראויות בעיני מעסיקים למשרה ראויה; המשרות שמוצעות לצעירות וצעירים שאינן מספקות פרנסה שמאפשרת קורת גג אלא במאהל; הפרנסה המוצעת לנשים בגילאי ביניים המתמקדת במקצועות שירותים נמוכי שכר שלא מאפשרים תשלום משכנתא או שכר דירה.
כאשר קורת הגג הופכת לפריבילגיה במקום לתנאי קיום בסיסי, חובה עלינו לרתום למאבק את רוב האוכלוסייה, כי רובנו מאוימות ומאוימים כל העת שניוותר ללא מקום בטוח למחייה. מחאת האוהלים חייבת להתרחב, זו מחאה שחובה שיצטרפו אליה כל אלה שפונו כבר מבתיהן/ם, כל אלה שמחכות ללא מוצא לדיור ציבורי שמצטמצם לטובת בנייה של כרישי נדל”ן, כל אלה שלא מצליחים לשלם שכר דירה וגם להותיר לעצמן מעט מעות לשאר הוצאות מחייה, וכל אלה שממש זה עתה נאבקות נגד העלאת גיל הפרישה- כי עבורן אי קבלת קצבת זקנה בגיל 62, משמעותו להיוותר ללא קורת גג.
זה הזמן לחבר בין מאבקים חברתיים, לחבר את כל האוכלוסיות שנאנקות תחת הישרדות כלכלית יומיומית- לחבר בין צעירות למבוגרות, בין ותיקות לפליטות ומהגרות, בין יהודיות לערביות, בין כל הסקטורים החברתיים שיחד מרכיבים רוב ציבורי שנשחק בעול הכלכלי. יש לשלב ידיים- א/נשים צעירות/ים יחד עם מבוגרים/ות, ולהבין כי אין מדובר כאן בסוגיה סקטוריאלית או מוגבלת גילאית, כי אם בקושי ענק עמו מתמודדים חלקים ניכרים בציבור, במדינה שממשלותיה לא מספקות ביטחון אזרחי.
יש קשר ברור ובהיר בין המחאה נגד העלאת גיל הפרישה למחאה נגד הדיור שזה מכבר רחוק מלהיות בר השגה. כל אלה שנאבקים ונאבקות למען פרנסה הוגנת ולמען קורת גג בטוחה צריכים לחבור יחד, ולומר לביבי- שטייניץ: לא ניתן לברית שלכם עם כרישי ההון-אוצר-ונדל”ן לטשטש את מאבקנו.

מחאת הדיור אינה רק של צעירים, היא אינה רק של סטודנטיות, היא של רוב הציבור- כי רובנו הן אלה שלא רק עתה, אלא מזה עשרות שנים, מושלכות אל תחתית מתעבה של שוק תעסוקה מעורער, למשרות רעב, לפרנסה לא רציפה, החוצה מדירות שיאוכלסו באנשי מעמד כלכלי-אתני “נכון” שיעלו את רווחי בעלי הבית והמדינה.
על כן, זו העת להסתכל על היסטוריה רצופה באוהלי חסרות וחסרי דיור, בעשרות שנים רצופות באוהלים של אלה שהושלכו מבתיהן כי לא ענו על קווי מתאר אתניים-כלכליים-מעמדיים שנחשבים כאן ל”ראויים”, בשיטה כלכלית שלא עתה הומצאה ומזה עשרות שנים ממוטטת את קורת הגג מעל ראשיהן/ם של אלה שלא משוייכות למעמד האתני-כלכלי-גילאי הרצוי על-ידי שר אוצר וראש ממשלה.
מאהלי המחאה צריכים כבר עתה להתרחב משמעותית לחד הוריות, לנשים מבוגרות, למשפחות שמאוימות בפינוי מדיור ציבורי, לכאלה שמועסקות במשרות לא איכותיות, ולכל אלה שבעת בה הן נאבקות נגד העלאת גיל הפרישה- רבות מהן גם נאנקות תחת איום תמידי של היעדר עתידי של קורת גג בטוחה.
הכותבת היא מנהלת הקמפיין נגד העלאת גיל הפרישה לנשים


