בציבוריות הישראלית התבססה המשוואה לפיה רווחה = משבר. מה שנדרש לפיכך זה קול שמצביע על מודל מדינת הרווחה שכבר עובד בהצלחה – המודל הנורדי. קול החזון המעשי החלופי צריך להצביע על החלופה ולהעביר את המסר בצורה קליטה וסוחפת כדי שיחלחל לתודעה
עודד ליפשיץ רואה בכל מקום עסקני קיפוח מזרחים ומשכתב את ההיסטוריה האתנו-מעמדית בישראל כך שתספק לו נחמות. מאמרו על העשורים השוויוניים של ישראל תחת מפא"י לוקה בהבנת העובדות, ומעיד בעיקר על חיפוש אותות של הכבוד האבוד של האשכנזיות הפטרונית
רק לאחרונה, במלאת 30 שנה לתוכנית הייצוב, פורסם חלקו הארי של הפרוטוקול הסודי מאותה ישיבה שחרצה את דיננו לדורות מקוצצי כנפיים של עובדות ועובדים והנחילה לנו את חוק ההסדרים הבלתי דמוקרטי, המסרס את בית המחוקקים ומנציח את אי השוויון
אנשי הכסף שעשו מכה, הקפיטליזם החזירי שהוביל את מעמד הפועלים ימינה והמרחב הציבורי הגוסס של לונדון העליזה מהניינטיז – עשר נקודות למחשבה סביב תוצאות משאל העם בבריטניה
אני ממליצה לכל ניאו-ליברליסט וקפיטליסט לבוא לחנך שלוש שנים בתיכון מוסלל בפריפריה בכיתה של תלמידים מתקשים – ולבחון את האידיאולוגיה האכזרית הזאת מול העוני, הפערים וההזנחה הממוסדת
״מגש הכסף״ עושה הכל – מלבד פוליטיזציה של הכלכלה הישראלית. דורון צברי וגיבוריו לא רצו לדבר ״עדתית״, "מגדרית", "לאומית" או "מעמדית". כך נפלו רוב שיניה החדות של הביקורת, שאינה קוראת לעניים ולעניות בישראל בשמם המלא – ערבים, נשים, מזרחים
בניגוד לדעות שמאליות מתנשאות, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת. אולם ללא ספק, הרצון בשוויון אוניברסאלי רוחש מתחת לפני השטח ואין לו עדיין ביטוי פוליטי ממשי
פיסה מהיסטוריה אמריקאית בת 50: לינדון ג'ונסון, הנשיא ה-36 של ארה"ב, ביקש למסד מדינת רווחה אך גם הוביל את מדינתו לשקוע בבוץ הווייטנאמי ובכך תרם לשקיעת חלומו החברתי. סקירה
המשבר העמוק שיצר הניאו-ליברליזם הוציא מיליוני אנשים בעולם לרחובות, ומחייב חשיבה מחודשת אודות ההסדרים הכלכליים הקיימים. מודלים כמו קואופרטיבים, חלוקת מניות לאזרחים, הכנסה בסיסית לכל ועוד מנסים לצמצם את אחד המקורות המרכזיים לאי-שוויון – הכנסות שמקורן בבעלות על אמצעי ייצור. על (אפשרות של) עתיד טוב יותר
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
