“דו”ח האפרטהייד” של אמנסטי התקבל בישראל כמו תוצאות בדיקה: ישראל חיובית לאפרטהייד, ומכאן נותר רק לתהות אם מדובר בעלילת דם אנטישמית, אמירת המובן מאליו או התפתחות עם השלכות משפטיות אמיתיות. מה שחסר, בינתיים, הוא דיון בתוכן הדו”ח עצמו. אז מה הטענות המרכזיות בדו”ח ומה המשמעויות שלו עבור ישראלים-יהודים?
בסרטו של אלון שוורץ, טנטורה, לוחמי אלכסנדרוני מתוודים על מה שניתן להגדיר כפשעי מלחמה. אבל בחברה הישראלית חתירה תחת מיתוס הצבא המוסרי ביותר בעולם עדיין נחשבת כפשע חמור יותר
ניצולי טבח טנטורה גורשו לא רק מבתיהם, אלא גם מהנרטיב ההיסטורי, ולמרבה האירוניה, עדויות הרוצחים בסרט “טנטורה” הן שנותנות לסיפוריהם תוקף. כל עוד ההיסטוריה של ישראל לא תכלול גם את המנוצחים והנטבחים, תפישת העבר הישראלית תמשיך להתבסס על שקר
אני מקבל באהבה את השנאה הזו, ואיש לא ישכנעני להפסיק לספר את סיפור אינוסה של הארץ הזו עלי ידי תנועת התיישבות זרה • אילן פפה מגיב לביקורתו של אדם רז על ספרו “הטיהור האתני של פלסטין”
התושבים הערבים המקומיים לא מאמינים בדו קיום. אנו הולכים ונדחקים החוצה מהקיום שלנו בעיר ובבתים ובלשון ובגוף שגדלנו בהם. לא נותר בנו קיום, רק טראומה וזעם על הגזל. בעקבות הסדרה “המדריך לג’נטריפיקציה”
כמי שגדל בפרדיס ונאלץ להתגנב לחוף דרך קיבוץ נחשולים, יאסר אבו ערישה מכיר היטב את חמסנות הקרקעות והטבע הקיבוצית. מאז ומעולם הוא מקווה שנוכל לבנות עתיד משותף, בלי לשכוח את העבר המדמם. היום הצטרף בגופו למאבק על נחל האסי ואף זכה לטבול במימיו משיבי הנפש
אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
