הנכבה ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית שמטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. הזמנה לדיון
הסיכוי שהפלסטינים יוותרו על המרכיב המהותי ביותר של זהותם דומה לסיכוי שמליונים יתפכחו מזהותם הישראלית ו”יחזרו” לארצות שמהם היגרו הסבא והסבתא שלהם. שתי הפנטזיות האלה מסוכנות כי הן לא מציאותיות
האפוטרופוס לנכסי נפקדים היה לגוף בעל כוח עצום, והפתרון של “סידור” הפליטים הערבים בארצות הערביות קנה אחיזה בלבבות ובמעשים. ניתן גם לשאול – את טובתו של מי שירתה מדיניות פיזור האוכלוסייה שמאכלסת את נכסי ״הנפקדים״ הללו? מסמכים מרעישים שלא נחשפו עד כה ממעמקי גנזך המדינה • חלק ראשון בסדרה
הצורך הישראלי להדחיק בימים אלה את הפלסטיני וכל הקשור בו מובן מאליו, אך כולי הערכה לאומץ לבם וליושרה שמגלים המעטים בחברה היהודית המשוחררים מכבלי הזיכרון של מנצחים, מדגלים ומטקסים משחיתים ומקידוש המלחמה
רדיפה פוליטית וסתימת פיות? כשמדובר במאבק המזרחי או הפלסטיני, השמאל הלבן לא תמיד עקבי בדרישותיו. למשל עכשיו, כשאיום המשטרה למנוע את צעדת השיבה בראשית מאי מרחף באוויר ומרצ עומדת מנגד
במסגרת פולמוס מתמשך מעל דפי ״הארץ״, טוען בני מוריס באמצעות טיעונים מגוחכים כי לא היתה מדיניות של טיהור אתני כלפי פלסטינים בשטחה של מדינת ישראל. עמר אלע’בארי מספר בתגובה על המהלכים שהובילו להצלחתה המסחררת של הציונות בהעלמה כפויה של למעלה מ-85% מהפלסטינים
בכל פעם שהאחר מרים קול, נוכח, מעלה ניחוח, כותב בשפתו, שר, רוקד, מחייך, מפלס את דרכו למרחב של השפה העברית, בכל פעם שהאחר קם ומתחיל ללכת, מבנה הכוח מתערער וגלי הימין מעלים קצף
עוד בניין ביפו מיועד למכינה קדם-צבאית, הפעם של התנועה הרפורמית בשיתוף עם עיריית ת״א. הגיע הזמן לומר לחדורי תחושת השליחות שרואים בעצמם ״אור לגויים״: איננו מעוניינים באור שלכם, וביפו אתם הגויים