עמותת זוכרות הוציאה לאור מפה עברית המסמנת את מה שנמחק מהמפות הישראליות ההגמוניות. לקראת ערב עיון בנושא, נגה קדמן מתארת את תהליך המיפוי ואת משמעותו ההיסטורית
העמדה שלי כפעיל בתחום הזיכרון-שאינו-שלי יצרה מתח מתמיד בין הרצון לקדם רעיונות ופעולות שיאתגרו את שורשי המשטר הישראלי, לבין הזהירות ההכרחית מפני ניכוס הזיכרון. האם אפשר ליצור זהות חדשה שקוראת תיגר על הזהות הכובשת? 49 שנה לכיבוש הגולן
גופים ישראלים – הצבא, למשל – מבצעים באופן שיטתי צנזורה, ביזה והעלמה של ארכיונים פלסטיניים. ואיפה בכל זה המוזיאונים בישראל? והעיתונות? והאקדמיה? גם הם, כמו רבים אחרים, נוקטים בטקטיקה של צנזורה עצמית
היא הופיעה בספרים ובשירים, בעדויות ובכנסים אקדמיים, בחוברות של ״אם תרצו״ ובמשכן הכנסת – אבל מתי הופיע לראשונה המושג ״נכבה״? מתי דעך והודחק? מה גרם לשינויים בעיסוק במושג בישראל? סקירה מ-48׳ ועד הלום
רוח הרפאים של המקום: סמאח שחאדה מציגה דיוקנאות של נשים פלסטיניות בחלל בית ביפו-יאפא, שתושביו גורשו ב-48׳. במסגרת אירועי ״בתים מעבר למקף״ לציון יום הנכבה ה-68
מתרבים בארץ הקולות המבקשים להכחיש ולהדחיק לחלוטין את הנכבה. דווקא בעת שהעם היהודי זוכר את השואה עליו גם לזכור את העם הפלסטיני והעוול הנעשה לו. את האמת אי אפשר להסתיר, צריך ללמוד לחיות איתה
הספר ״השואה והנכבה: זיכרון, זהות לאומית ושותפות יהודית-ערבית״ מנסה לעמוד על הקשר בין שני האירועים – ללא הכרה מיידית באמת של האחר או ביטול הזהות העצמית. הכתיבה והקריאה המשותפת בעצמן יוצרת טלטלה, שבלעדיה אין תקווה לזכויות לאומיות ולזכויות אדם לכל יושבי הארץ הזאת. סקירה
הדרך היחידה שבה ספר האזרחות יכול להפוך לגיטימי בישראל שלאחר התפרקות כור ההיתוך, כרוכה בהצגת כל הנרטיבים של מגזרי החברה הישראלית. ד”ר רויטל עמירן, מומחית למדע המדינה שהסירה חתימתה מהספר ״להיות אזרחים בישראל״, על החשיבות לדון במה שנאסר שיהיה בו
“הלו. זה אני אבו אלסעיד. אחיך. הוא ולא אחר. המכתב הגיע. אני מדבר איתך מאלנצרה”. הסיפור על החאג’ה רקיָה אלסעדי צפוריה מדמשק, שמצאה את אחיה אבו סעיד מחמד עלי אחרי 49 שנות פרידה כפויה // פרק נוסף בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
