קצין משטרה אמר שההפגנה בלתי חוקית וציווה על מג”ב לדחוף את ההפגנה במורד המדרגות לכיוון שער שכם. אף שזו הייתה הפגנה חוקית לחלוטין, זו הייתה הפגנה פלסטינית. והפגנה פלסטינית לעולם אינה הפגנה, היא “עימותים עם שוטרי מג”ב”
קריאות להגדיר את היהודים מארצות ערב כפליטים הושתקו בעבר על ידי ממשלות ישראל. שינוי המדיניות ונמרצותו של דני איילון קשורים להכרה החדשה יחסית, שישראל לא תוכל להתחמק עוד מאחריותה לנכבה. אבל כדאי למובילי הקמפיין ללמוד את ההיסטוריה של הרעיון המופרך
איך קרה שלא ידעתי, שואלת רלה מזלי ב”קוראת בתמרים”. היא שואלת על שכונת מגוריה היפה שהיתה פעם שכונת עוני, על עובדות זרות, על הזמנים שבהם לא ידענו לשאול שאלות. האינטימיות של הסיפורים חוזרת שוב ושוב לפרדוקס ההכחשה
“על פי עדותם המילולית של הוריי בערבית, נמצאתי ביאזור. לפי השלט בעברית, נמצאתי באזור. כיצד אוכל ליישב את חוסר ההתאמה הזה? אחוזת חרדה הרהרה בת השמונה בשאלה בעודה משתוקקת לגלידה אמריקאית”. מתוך אחרית הדבר למדריך הסיורים הדו-לשוני במחוזות הנכבה “אומרים ישנה ארץ”
כשמדברים על הנכבה חושבים בדרך כלל על הכפרים ההרוסים, אולם מה עם מחיקתה של רקמה תרבותית-עירונית תוססת וצומחת? אלי אמינוב על הרס הערים הפלסטיניות בידי הציונות, חלק ב’
הסרט “כך ראינו”, המורכב מסרטוני 8 מ”מ של צלמים חובבים – רובם-ככולם גברים יהודים אשכנזים בני המעמד הבינוני – מעורר תחושת נחת נוסטלגית מענגת לצד חוויית אי-נחת פוליטית עמוקה. ובכך כוחו
“ברית אזרחית” של אריאלה אזולאי מנסה להוכיח שהאיבה בין היהודים לפלסטינים איננה גנטית ושייתכן תסריט אחר. אלא שבד בבד עם פרישת הראיות נפרשת גם העובדה הפשוטה, החותכת, שהאיבה בכללה היא גנטית. אורה לב-רון צפתה בסרט וחשבה על אלטרנטיבת השכנות הטובה
רק פתרון צודק של בעיית הפליטים יביא לפתרון הקושי, הפחד ורגשי האשם המודחקים והמוכחשים בקרב הגרים על אדמותיהם ובבתיהם. ערין הווארי על השדים שימשיכו להופיע בכפרי העקורים לקראת הקרנתו הערב של הסרט “האדמה שלי”
השמאל חייב להתחיל לדבר על חאג’ אמין אל חוסייני. המגמה הימנית של עיסוק בתפקיד החשוב שלו בסכסוך הופכת אותו למיתולוגיה המייחסת את הרוע לעם שלם, כיביכול מרושע מטבעו, במקום לזרם פוליטי קיצוני הצומח בנסיבות קשות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
