השיח הפלסטיני חייב לצאת מההכחשה ולהתחיל לדון ברצינות על הסוגיה היהודית והציונות: לא עוד מנצחים ומנוצחים, קורבנות ומקרבנים, אמת בלעדית, כי אם נרטיב חדש ומשותף לשני הצדדים
ושוב מועלות אותן טענות ישנות ומופרכות באופן נחרץ, במטרה להשיב לישראלים את מעמדם כקורבנות ולהשיב את הפלסטינים והערבים למקומם כאויבי הנצח של העם היהודי. טוב, נו, תחכום מעולם לא היה הצד החזק בתעמולה של אם תרצו
ישראל עשתה מאמצים רבים לקבע את שיח הסכסוך סביב 67′, מתוך עמדה שסיפור 48′ תם ושלאחריו נוצרה מציאות בלתי הפיכה. את הנחרצות הזאת מערערים ללא הרף תאבונם הגדול של המתנחלים בירושלים המזרחית וההתגייסות של הממסד להשביעו
יש רגעים שבהם דווקא החיים עצמם דורשים מאיתנו להיאבק בשיכחה ולהתחיל לזכור. חוק הנכבה שעבר השבוע בכנסת הוא סיבה טובה לקרוא את “אל תגידו בגת – הנכבה הפלסטינית בשירה העברית”