קהילות מבקשי המקלט אינה הבעיה, אלא קורבן נוסף של מדיניות גזענית מתמשכת כלפי דרום תל אביב. גם ארגוני הסיוע שנכנסו לוואקום שייצרה הממשלה בהיעדר מדיניות אינם אשמים במצב בשכונות. וברקע, תוכניות פיתוח של האזור לטובת כרישי הנדל״ן מאיימות על כלל התושבים
לאן ילכו? מה יעלה בגורלן? איך אפשר לנתק אותן באלימות כזו ממסגרות השיקום הבודדות שקיימות עבורן? את העירייה וקברניטיה ואת המשטרה שפועלת השבוע בנחישות למען יזמי הנדל"ן, זה כמובן לא מעניין
האקטיביזם של טלי קורל למען נשים בזנות ולמען החברה כולה הוא סיבה מצוינת לזמן אותה לשאלון. ביתר שאת בתקופה שבה נחשפת שוב אלימות קשה כלפי נשים וכדאי להיזכר גם במאבק התודעתי שמתקיים וזוכה להצלחות לא מעטות
השבוע ג׳ התאבדה בתלייה בדירה בה חיה וסיפקה שירותי מין לעשרות גברים ביום. רעות גיא קיבלה את הבשורה במולדובה, במפגש עם נשות מקצוע על סיוע לנשים בזנות. רשימה לזכרה, ולכל הנשים ששורדות – אבל לא חיות
אמנון לוי נתן לתושבי דרום תל אביב במה מכובדת בפריים טיים, כשזעקתם עומדת במרכז וכשבעיותיהם לא מוצגות כנזק עקיף וזניח ביחס לבעיה ה"אמיתית" – מבקשי המקלט. בארגוני הסיוע היו מי שלא אהבו את זה. תגובה
הקו המפריד בין טרנסיות בזנות לבין הקהילה הלהט"בית הוא לא רק דמיוני – במקרה הרע יש מי שבעיניו זה לגיטימי שזה קורה ובמקרה הפחות רע יש מי שלא יודע שזה קורה, והדיבור על זה בקול רם חשוב בשביל שניהם. טקסט שהוקרא ביום הזיכרון הטרנסג'נדרי האחרון
מלחמת הקיום של נשים ברחוב היא מציאות יומיומית, אין הפסקת אש, אין מקלט להגנה: רעות גיא על ההיכרות עם רלי חייל ועל היוזמה לחלוקת גז פלפל להגנה מפני אונס. לציון יום המאבק באלימות נגד נשים
