לא כל דבר בעולם הוא שירה. סבבה. אבל הדיון בה, בהבחנה הזאת ובגבולותיה, הוא לא רק עקר, חסר תוחלת, ונגוע בפוביות אליטיסטיות (ואף, לעתים, סטרייט-אפ גזעניות) אלא גם משעמם תחת. תכתבו שירה, תקראו שירה, אבל למען השם, תפסיקו לדבר על מהי שירה
רוֹאָה אֲנִי אוֹתָהּ / כֹּהֶנֶת אוֹ מְשׁוֹרֶרֶת / בֶּעָבָר / אֵינֶנִּי יְכוֹלָה, מֵעוֹדִי לֹא יָכֹלְתִּי שֵׁאת, מוֹתָהּ שֶׁל הַחֲבַצֶּלֶת. כשקוראים את מכתבי האהבה שלה לא רוצים להיות מושא הכתיבה – רוצים לדעת לכתוב ככה. עדי קיסר ותהילה חכימי מצאו את ספר שיריה של המשוררת הנשכחת חבצלת בת חיים חבשוש בספרייה…
השירה שלה כמעט תמיד תופסת אותי לא מוכנה, אני קופצת, צוללת לתוכה, מתישהו היא זורקת לי איזה מזרן לנחות עליו, כי אחרת הייתי מתפרקת כל הדרך למטה, מתרסקת על הרצפה. לקראת "שחור על גבי שחור", ספר שירה ראשון לעדי קיסר
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
