בציפייה לדוח חדש של משרד הבריאות ובהכרה בתמורות המשמעותיות שחלו בשנים האחרונות, תתקיים מחר עצרת ביום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, תחת הכותרת: הכרה, צדק, ריפוי – לא פחות!
״בעולם הרפואה יש שיח כזה של ׳אנחנו רציונליים, מדעיים, ואתם הנפגעים – רגשיים, לא קוהרנטיים׳״, אומרת הדס זיו מ'רופאים לזכויות אדם', על המהלך המורכב שהיא מובילה לחיבורו של הארגון לנושא החטיפות של ילדי תימן. ראיון על אתיקה רפואית ועל גבולות הסולידריות של ארגוני השמאל והיכולת לחבק מאבק בלי לנצל אותו
מתחילת הדרך לא הטלנו ספק באמינות המשפחות וטענו שהמדינה היא זו שצריכה לתת תשובות לגבי גורל הילדים. השבוע, במקום להתאחד סביב העדויות, לא מעט אשכנזים בחרו להכחיש, לסלף ולהתקרבן. פעיל עמותת עמר״ם משיב אש
הפרשה שהסעירה את הארץ בשנות ה-90 ניצבת במרכז הסרט התיעודי ״משולם״, העוקב אחר מאבק שמצדו האחד ניצבים הרב עוזי משולם ומאמיניו – מזרחים, חובשי כיפות ועבי זקן, הדורשים הכרה בחטיפת ילדי תימן, ומצדו השני – ביטחוניסטים אשכנזים. והצדק עדיין לא נעשה
מסמכי המעברות "גנוזים", תיקים ותעודות בעניין ילדי תימן "אבדו", כמו גם אלה של מוקרני הגזזת. ארכיון משטרת חיפה מתקופת ואדי סאליב "נשרף" באורח פלא. הפרוטוקולים על הפנתרים "חסויים". סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון של התוקפן. לכן, כפעולה פוליטית כאן ועכשיו, חייבים לדרוש מאבק ציבורי ומשפטי לחשיפת האמת
פתרון חלקי של תעלומת הילדים התימנים שנעלמו נמצא כנראה בתיקי האימוצים, אך דווקא נושא זה נותר מעורפל מאד. הוועדות מדווחות שבדקו כ-3,000 תיקים בעוד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת רק על 1,016 אימוצים באותן שנים. פער תמוה. לא?
מאמצי טיוח והסתרה כבירים היו גם היו. זו עובדה, ועובדה זו הייתה צריכה להביא כל עיתונאי ראוי לשמו לשאול, "למה?" אבל חשוב יותר להבין שבהיעדר דיון נוקב וכן על העבר, גישות גזעניות דומות ממשיכות להכתיב את ההווה ואת העתיד
שלוש עובדות יסוד: תינוקות נעלמו, הוריהם התעקשו לדעת איך, והמדינה לא טרחה לספק הסבר. על הרקע הזה יש להבין את השיח שהפך את משולם – כמו גם מזרחים אחרים – לליצן, ואת השימוש שהוא עצמו עשה בשיח זה. יהי זכרו ברוך
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
