בין מניפולציות של העירייה כדי לחמוק מאחריות לבין תאוות בצע של בעלי הון, האזרחים נגרסים ובית המשפט משים עצמו כפקיד תמים חסר שיקול דעת. על מעללי גבעת עמל ב’
שלושה קשישים יפואים חסרי בית גרים באוהל בגינה ביפו כי גירשו אותם ממאהל ארלוזורוב. לא לאורך זמן כי העירייה “ללא הפסקה” הוציאה להם צו פינוי מהיר. עכשיו הם גם בלי אוהל
בבואנו להמשיג קיימוּת אורבנית ולממש אותה עלינו להידרש לסוגיית המחסומים, החברתיים והפיזיים, בין בני אדם. פטר מרקוזה משרטט מצפן תכנוני-ערכי של עירוניות צודקת ומקיימת. מצפן שנעדר מיחסה של עיריית תל אביב יפו לגבעת עמל. שוויוניות היא מטרת-על במצפן זה
יוזמתה של עיריית ת”א-יפו להקים בית ספר יסודי נוסף לילדי המהגרים והפליטים בדרום העיר, עוררה תגובות סוערות וצודקות מכיוונים שונים. בכל מקרה, כל עוד ממשלת ישראל לא תפתור את הבעיות העקרוניות של טיפול בפליטים – לא יהיה גם פתרון טוב לדילמות מהסוג הזה
תושבי שכונת “גבעת הפרחים” בצפון תל אביב מתארגנים כדי לשמור על שכונתם אטומה לילדים מבחוץ, אפילו אם הם משכונה סמוכה. יעלה בוקר-קרייתי, תושבת אחרת בשכונה, חושבת אחרת. מכתבים מתיבות הדואר – לא נגענו
מה שרואים מכאן לא רואים משם, או על גבולות ההאשמה בגזענות של הצד הרעב על ידי הצד השבע. וגם על א/נשים שמוכנים לשלם במטבע קשה – בחלוקת משאבים חדשה עם פליטים ומהגרי עבודה
כשאנחנו יודעים מראש מה תפסוק ההלכה הליברלית, לא רק הסקרנות יוצאת נפגעת: הדיון על סגירת עסקים בשבת בתל אביב מזמן חשיבה מורכבת יותר מאשר כפייה וחופש, נאורות וחשכה, קידמה וקיבעון
רון חולדאי הוא נציג ברית של תושבים מבוססים, אשכנזים ברובם, ושל בעלי ההון. ניצן הורוביץ אינו קורא תיגר על ברית זו. לכן על פעילי שמאל רדיקלי להילחם בכל הכוח על הצבת מועמד/ת משכונות הדרום בבחירות לראשות העיר