״סכנה לדמוקרטיה הישראלית״, ״אכלו לי שתו לי״ ו״מי שרוצה מצליח״ הם רק כמה מהביטויים הקיטשיים העומדים במרכז השיח הפוליטי והחברתי בישראל. זה מקל עלינו להתכחש לחרא: לדיכוי של מי שלא נולדו לקבוצה הנכונה, לרדיפת מתנגדי משטר ולצווי איסור פרסום
ימים קשים עוברים על אלפיים עובדי "מעריב". ימים של פחד וסכנה. ימים חמוצים. אבל בניגוד למשברים קודמים הפעם יש גם קצת תקווה: העובדים מאוחדים, ונלחמים ביחד על עתידם ועל עתיד העיתון
אנחנו מרבים להתלונן על כך ש"ישראל היום" הוא "ביביתון" – אבל מה עם העובדה החמורה לא פחות שהוא גורם לייבוש מוחלט של שוק העיתונות הישראלי, משורת הרווח ועד שורת התוכן? יונתן ברזילי ממפה את המגרש ומציע פתרון מעולם הכדורגל: פייר-פליי פיננסי
ריצ'רד קרלייל הוא אחת הדוגמאות הטובות לעיתונות לוחמת אמיתית. ולא, לא רק באנגליה של המאה ה-19 עיתונאים מושלכים לכלא. נתן שקרצ'י על האלטרנטיבה לכלי התקשורת של בעלי ההון
המאחד הלאומי של הסמול הוא עיתון מתנשא ושמרני, המתפרנס מהדפסת הביביתון ומתאים מאד לקוראיו: בני העשירונים העליונים, המעוניינים לשמור על כספם ולא לחלקו לעניים. יובל גלעד על הבעיות של הארץ
תור הזהב של סדר היום החברתי בתקשורת שוכך. במקום להתרגל לכך, עלינו לשנות את האופן בו מסקרת המדיה מאבקים חברתיים, לרבות המקרר הריק ומאבקי העובדים. יניב בר אילן טוען שזה לא ייגמר אם נמשיך לשדר
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
