הגיע הזמן לשינוי תרבות ההתנגדות בחברה הערבית. פרישה מהכנסת, למשל, תאפשר בניית פלטפורמה חדשה למאבק, כזאת שמקבלת את הלגיטימציה שלה מהרחוב הערבי הפלסטיני בתוך ומחוץ לקו הירוק – בלי קשר למוסדות הרשמיים
מותו של שמעון פרס חידד את הבלתי אפשרי בתפישות הרווחות של "דו-קיום" ו"השתלבות". ישראלים שגינו את החלטת הרשימה המשותפת לא להשתתף בלוויה, ניסו להגן על הערכים היפים שהם חושבים שהם מייצגים וציפו להצהרת אמונים של הערבים. אבל אלה סירבו להתפקד
ממתי היותו של אדם ערבי הינה בגדר חשד מספק לצורך דרישת הזדהות? ומדוע השוטרים עצמם סירבו להזדהות? כמה הבהרות לגבי החוק בעקבות תקרית האלימות המשטרתית ב״סופר יודה״
רוח הרפאים של המקום: סמאח שחאדה מציגה דיוקנאות של נשים פלסטיניות בחלל בית ביפו-יאפא, שתושביו גורשו ב-48׳. במסגרת אירועי ״בתים מעבר למקף״ לציון יום הנכבה ה-68
מעצרן של האקטיביסטיות עדן טאטור, לובנא תומא וראיה שמאלי לפני ההפגנה בחמישי בנצרת, אינו רק פגיעה בחופש הביטוי שלהן אלא גם דוגמה למנגנוני השליטה הפטריארכליים שמפעילה המשטרה על נשים פלסטיניות והאופן בו הופך מעצרן למופע ראווה שנועד לבייש אותן
באיזה שלב כדאי לכם להעלות סוגיות קריטיות כמו חומוס וכנאפה? ובמקרה של אירוע ביטחוני – האם מותר לכם לדרוש הבהרות באופן מיידי? דליה חלבי עם כמה טיפים שחילצה מניסיון רב-שנים