אל-מעִין היה ביתה של משפחתי, אבו סיתה, במשך מאות שנים. כיום בני משפחתי הם פליטים ברצועת עזה ועל אדמותינו יושבים קיבוצים. תגובותיהם של מבקרים בתערוכה על תולדות הכפר, לימדו אותי רבות על אלה שנמנעה מהם הגישה אל האמת, קורבנות ההשתקה של הנכבה
התרגלנו לחיות כמיעוט רועש שתמיד יפסיד לרוב דומם. אבל ה״כישלון״ שלנו טמון, בין היתר, בחשיבה א-היסטורית ודיבור א-פוליטי. הקריאה לא לגרש אפריקאים עכשיו לא חייבת לבוא על חשבון ההכרה שגירשנו פלסטינים אז. נהפוך הוא
הסיכוי שהפלסטינים יוותרו על המרכיב המהותי ביותר של זהותם דומה לסיכוי שמליונים יתפכחו מזהותם הישראלית ו"יחזרו" לארצות שמהם היגרו הסבא והסבתא שלהם. שתי הפנטזיות האלה מסוכנות כי הן לא מציאותיות
לרגל יום הפליטים היהודים מארצות ערב אנחנו מפרסמים שוב קטע מרשימה שפורסמה ב-23 במאי 2003 באתר המזרחי "קדמה" זצ"ל. רשימה שלמרבית הבושה והצער ממשיכה להיות רלוונטית גם היום לאור פעולותיהם של שמעון אוחיון מ"ישראל ביתנו" והחומרים של "הדסים" – עמותת הבית של מפלגתו
באוגוסט 1948 מנתח ההוגה הסורי, קסטנטין זריק, את האסון שנחת על ראשו של העם הפלסטיני בעת התרחשותו וטובע את המונח נכבה בהקדמה של מאמרו המכונן. פרק שני בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
על ההיסטוריה של המתדפקים על שערי הארץ והפנייתו של החוק למניעת הסתננות, שכוון ב-54' לפליטים הפלסטינים, נגד האויב החדש: הפליטים ומבקשי המקלט מאפריקה. תשובה ל"מדינת כל מסתנניה" של גדעון סער
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
