מחסור במיטות אשפוז ובתקנים רפואיים קיים בכל רחבי הארץ אך המצב בדרום קשה שבעתיים מזה שבמרכז. לפני ארבע שנים הוחלט שיש צורך בבית חולים נוסף בבאר שבע, אך הקמתו מבוששת לבוא
אין מתאים מהעיתוי הרוחש הזה להתמודדות עם השאלה שמעסיקה רבים מהמתמרמרים על כס הנצח של נתניהו. לקראת הבחירות ואחרי הפריימריז במפלגת השלטון הזמנו טובות וטובים לספק לנו תשובות. פוסט מתגלגל
מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם כביכול, אל עבר קפיטליזם טהור – ההתיישבות העובדת משנה מסלול פוליטי על מנת לשמור על נכסיה הקרקעיים. מספיק להתבונן ברשימת ראשי המועצות שהצטרפו ליש עתיד
ספרה החדש של סמדר שרון על תכנון ויישוב חבל לכיש בשנות ה-50, מאפשר לנו יותר מהצצה אל נבכי תהליך בנייתה של הפריפריה כשוליים של החברה. אבל הוא גם מלמד אותנו על מהותה של הפריפריה כמקור של כוח, ולא של חולשה
הפערים במימון שירותי רווחה וחינוך ברשויות המקומיות גורמות לכך שרשות דלת אמצעים לא זוכה לקבל את מימון נוסף מהמשרדים, בעוד שרשויות מבוססות זוכות לתוספת תקציבים מהמדינה. בין היתר באופן הזה, מי שחזק מתחזק, ומי שחלש מוחלש עוד יותר
בימים אלה התגלה שעל עץ הכסף של נתניהו צמחו כ־17 מיליארד שקלים נוספים — עודפי גבייה ממסים. אל תמהרו לשמוח, העודפים הללו לא יממנו תוספת רופאים ואחיות לפריפריה, תוספת מיטות ומכשור רפואי, או שירותי סיעוד לקשישים חסרי אמצעים
האידיאולוגיה ששלחה את המזרחים לפריפריה לפני חמישים שנה שולטת עד היום במנגנוני ״פיזור האוכלוסייה״ של ישראל, כאילו בן גוריון, רענן ויץ וגיורא יוספטל עדיין מנהלים את ההצגה
להצהרות, לתוכניות ולגילויי החיבה של מקבלי ההחלטות כלפי תושבי הפריפריה אין כל קשר למציאות והפערים הולכים ומתרחבים. השבוע, ראש מועצת ירוחם וראש עיריית עכו הגישו עתירה לעליון נגד שר האוצר ושר הרווחה
לאור האמירות שנשמעו בתקופה האחרונה מפיהם של סלבריטאים אשכנזים כאלו ואחרים, שווה לחזור לרגע מכריע באנתרופולוגיה הישראלית, בו התבונן החוקר עמנואל מרקס במרוקאים של מעלות וקבע – מבלי לדבר את שפתם או להכיר את תרבותם – שהם אלימים
