בבחירות האחרונות כבר לא היינו אזרחים שמצביעים אלא צרכנים שבוחרים בין חוויות רכישה של מותגים מתחרים. מותגים שאליהם נלווים ססמאות קליטות והם ריקים ממצע וחזון. האם זו הפוליטיקה שמגיעה לנו?
הקייטנות הן רק הסימפטום. המחלה היא הצבירה האינסופית שאנו משועבדים לה. לתשומת ליבו של שי פירון ויאיר לפיד: אנחנו לא זקוקים לעוד שעות עבודה. ההפך. אנחנו זקוקים לעוד שעות פנאי להיות עם המשפחה
תשלום מסים והסתפקות בדמוקרטיה פורמליסטית הופכת את האזרחות שלנו לצרכנית. על מנת לבסס אותה על השתתפות, עלינו להמשיך את מחאת קיץ 2011 לתוך מוסדות שימשיכו לתבוע את המרחב הציבורי לטובת ההתארגנות האזרחית
