הטענה שסובלנותה של צרפת כלפי המהגרים המוסלמים הביאה אותה לאסון, מאפשרת לחלק את העולם ל״טוב״ ו״רע״ ומתעלמת ממציאות מורכבת יותר. כי צרפת, מה לעשות, מעולם לא הייתה רב-תרבותית וגם לא התכוונה להיות כזאת
האנטישמי הממוצע חרד לגורלו האישי והקולקטיבי למראה יהודי, ממש כפי ששביט-ציפר-מרגלית-ימיני מאוים למראה מוסלמי. שניהם ממסגרים עובדות "נכונות" בתפישה גזענית, שנאת אחר ודימוי עצמי אירופי
המוסלמים הצרפתים הם הקהילה המוסלמית החילונית ביותר בעולם. בפאריס, שבה המוסלמים דתיים ומשכילים יותר, רובם מתנגדים לאלימות ומביעים נאמנות למדינה. פיגועים כגון אלה שהתרחשו בימים האחרונים נועדו לייצר פוגרומים אסלאמופוביים שיובילו, כך מקווים משלחי הרוצחים, להתגייסות מתגברת של מוסלמים צרפתים לאל-קאעידה
כמו בישראל ובברזיל, ההתקוממות בטורקיה חלה בעיצומה של "צמיחה" תחת ממשלה פופולרית. כמו בישראל, גם בטורקיה יש מחלוקת על זהות המחאה ומטרותיה. במכתבו קורא הפילוסוף הצרפתי החשוב אלן באדיו לפעילים בטורקיה להימנע מקרע בין חילוניים לדתיים ומהערצה עיוורת למערב, ולחבר בין צעירים משכילים לבין עובדים, מהגרים, נשים ומיעוטים אתניים –…
מאמר שפורסם בעיתון הרזיסטנס "Combat" (מאבק) בשנת 1946 כחלק מסדרת מאמרים בשם "לא קורבנות ולא תליינים", ומופיע בקובץ שראה אור לאחרונה בהוצאת כרמל. לכבוד שבוע הספר
המקצוע שלנו לא נועד לענֵג איש ואף לא לגרום עוול לאף אחד, אלא לנעוץ את העט בפצע: פתח הדבר והפרק הראשון מספרו שתורגם כעת לעברית של אלבר לונדר, "ארץ ההוֹבנֶה" (1929), על המציאות המזעזעת בקולוניות הצרפתיות
אין ספק שבצרפת, כמו בישראל, לשמאל לא חסרות סיבות לצאת לרחוב. ההבדל הוא שהצרפתים מציפים בימים אלה את רחובות הערים בגלל רפורמה כלכלית-חברתית שהיתה משאירה את הישראלים בבית
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
