הקול שלה, הנשבר לפרקים, מצטרד לרגע, מבטא של עברית ישראלית אבל לא מכאן. המבט, הנושא כאב של זיכרון, לא רק של הסיפור שהיא מספרת עכשיו בסרט זה או אחר. שחקנית שמעבירה במבע אחד מה זה להיות אשה בעולם, מה זה להיות אשה כמו ויויאן אמסלם במקום הזה. יהי זכרה ברוך
האם להתחיל לדבר על הנעדר – דודו של יוצר הסרט שנעלם מבית החולים בעודו תינוק, או דווקא על הנוכח – דמותו של הבמאי המשחקת תפקיד? האם בפנינו סרט דוקומנטרי או עלילתי? שלומי חתוכה על ״פרדס כ״ץ אהובתי״
עם הזמן המצלמה הפכה ליומן עבורה, עד לרגע שבו הדליקה נרות שבת ואני כיביתי אותה. נעם אדרי תיעדה את סבתה וסיפוריה במשך כעשור – התוצאה תוקרן השבוע בפסטיבל ״לבי במזרח״
ויויאן אמסלם, גיבורת “גט” של האחים אלקבץ, מבקשת אהבה שתכיר במי שהיא עם כל ההבטחות של הגלאם שהביא עמו הקולוניאליזם הצרפתי, אבל גם העידון שבא מהמסורת. היא מבקשת גט מעול הפטריארכיה היהודית המזרחית, בדיוק כפי שהסרט עצמו מבקש גט מעול המבט הגברי האשכנזי והכיבוש הציוני