המלחמה בישראל הפכה למצב קבוע ורווחי, הגדה והרצועה הפכו לאתרי ניסוי של סוחרי נשק המגובים באנשי רוח. אלה הם גיבורי “המעבדה”, סרטו החדש של יותם פלדמן. בראיונות הנדירים שהוא עורך מתגלה כי דמותו של סוחר הנשק הפועל במחשכים פסה מן העולם
אחת אחרי השנייה, מקרה אחר מקרה שאף אחד מהם לא דומה לקודמו – אבל בין כולם מחבר כאב אחד מושתק: הבמאית מיכל אביעד מביאה את הסיפורים שסיפרו לה נשים בעקבות סרטה “לא רואים עליך”, שבמרכזו שתי נשים שנאנסו בצעירותן על ידי אותו אנס סדרתי, ומסבירה למה חשוב לה להעביר אותם…
הסרט “שומרי הסף” מציג תמונת מציאות עגומה. הוא מציג קלקול, עוון וחטא. אבל לרגע הוא אינו מסמן את מקורם אלא דוחק את צופיו לחיקו של האוהב ולחיבוקו העוטף של הגיבור המיוסר, איש השב”כ. ביקורת
בתחילת הסרט “פעם נכנסתי לגן” הבמאי רוצה לצאת ולגלות את סיפור משפחתו שהיגרה מלבנון, אבל החיים מובילים את הסיפור הזה למשפחה אחרת ביפו ולנקודות החיבור בין שתיהן. מכאן יוצאים הגיבורים למשחק בגן מזרח-תיכוני המומצא מחדש
בסרטו “בלדה לאביב הבוכה” כותב בני תורתי מחדש את הסיפור המזרחי בקולנוע הישראלי, ומציב במרכז הפריים את התרבות המזרחית תוך ויתור על המבט ההגמוני האשכנזי. ואת זה הוא עושה דווקא בעולם דמיוני ללא זמן ומקום קונקרטיים
מזרחים ורוסים ושש-בש וערק וג’וינטים וטרנס וטורקים ומרוקאים ושבת וקידוש ומכות: “המשגיחים” מצליח להישאר סרט לגמרי ישראלי, ובד בבד יצירה אוניברסלית שאמירתה חורגת בהרבה מגבולות זמנה ומקומה. ויותר מכל, הוא עוסק בחוק
כבר שנים שימין מסיקה עושה סרטים ללא כל תמיכה ציבורית, מלודרמות מחיי השכונות שמאחוריהן מסתתרים חזון וביקורת חברתית עמוקה. לכבוד הקרנתו ביום שלישי (10.07) של סרטו החדש “השקר הגדול” במסגרת מפגשים מזווית כהה, לפניכם/ן ראיון שערכה איתו אסנת טרבלסי במגזין “כביש ארבעים”
החשיבות במיני-סדרה החדשה של רון כחלילי בערוץ 8, “סרט שחור לבן”, היא בעצם התיעוד ההיסטורי של סרטי הבורקס ובחשיפת המבנה החברתי שאפשר את ייצורם ואת צריכתם
יוסף שילוח התבזבז בגילום תפקידים סטריאוטיפיים, וכשרק ניתנה לו ההזדמנות הוכיח כישרון ענק. כבר לקראת סוף שנות השישים התבטא בצורה גלויה ואמיצה כנגד מנגנוני ההדרה המופעלים כלפי המזרחים