בימים אלה של "נטיעות" בנגב, יש לזכור שה"טבע" הישראלי איננו קיים בלעדי הנכבה. עקירת שורשי האדם הפלסטיני.ת היא הכרחית לנטיעת העץ שאת השמדתו ניתן יהיה לגנות באמצעות שיח טבע קולוניאלי
צורת האחיזה בקרקע המתוחזקת כאן היום (ומתמיד) מיטיבה עם קבוצות פריבילגיות, שכן כל שינוי יפורר את הקבוצות הללו וכל צידוקם יהפוך בין רגע ללא רלוונטי. זהו המכשול הגדול ביותר לעבר דמוקרטיה בישראל
קרן קיימת לישראל עדיין מזוהה בציבור היהודי עם ערכים חיוביים, למרות שמדובר בארגון שהוא מחלוצי הנישול המאורגן של העם הפלסטיני. במלאת 120 שנה לפעילותה, ראוי לשאול לשאלות על עצם קיומה
השרידים הדוממים המפוזרים בפארק איילון-קנדה הפסטורלי מלמדים על דרכי הפעולה המפוקפקות של קק"ל כזרוע המייהדת הנמרצת של הקרקע, וחושפים עבר שהוא פצע פתוח של הכפרים הפלסטיניים שישראל גירשה את תושביהם ב-1967 והחריבה אותם • מאמר ראשון בסדרה
עמותת זוכרות הוציאה לאור מפה עברית המסמנת את מה שנמחק מהמפות הישראליות ההגמוניות. לקראת ערב עיון בנושא, נגה קדמן מתארת את תהליך המיפוי ואת משמעותו ההיסטורית
המורה הפלסטינית חנאן אל-חרוב זכתה השבוע במיליון דולר על תוכנית שפיתחה בדהיישה בנושא אי-אלימות. למה אף אחד לא מדבר על זה שהיא גרה רבע שעה מהכפר ממנו נעקרה משפחתה, אך לא יכולה להגיע אליו? על המסלול בין הכפר אלקַבּוּ, פארק בגין, מחנה הפליטים דהייישה והטקס בדובאי
לפני הבחירות, יאיר גרבוז וזאב שטרנהל ייחלו לשינוי בישראל לכיוון דמוקרטי. אולם מי עוצר בגופו את השינוי הדמוקרטי לשליטה שוויונית בקרקע, לשוויון בייצוג של כל האזרחים במוסדות המדינה? מי? לבטח שלא "צאצאי יושבי המעברות". אלה דווקא מייחלים לשינוי
אחד היתרונות של מלחמת ההתשה שמנהלת המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים הוא שמעשי האכזריות מטעמה הולכים ומיטשטשים, הופכים שיגרה. ובכל זאת, אסור לתת להרס (בפעם ה-70) של הכפר הבדואי אל-עראקיב להישכח