כל עוד החזון של זכויות אדם מתקשה לתת מענה לשאלות הקשורות לשייכות, לגבולות, לחובות, הוא אינו חזון שלם. ההידברות עם חזונות אחרים שבמרכזם אלמנטים חסרים אלה הכרחית להישרדותו, ובוודאי להרחבת השותפות בו
שרת התרבות מירי רגב טופחה לתפקיד ״מנהיגת העם האותנטית״ של המשטר הציוני, לפי גבולות הגיזרה שלו – נאמנות והימנעות מביקורת על אשכנזי השלטון. הנסיקה שלה חושפת ש״השיבה הביתה למזרחיות״ לא גרמה לה ולפנתרים החדשים להתגבר על הביטול העצמי שלהם, והכפיים הן כלל לא הבעיה – אלא למי היא מוחאת אותן
כיצד ייתכן שיש פה בארץ אנשים מכל כך הרבה עמים וארצות, אבל סיפורי הילדים שנכתבים כאן הם כל כך לא מגוונים ולא מבטאים את העולמות התרבותיים שאנשים הביאו איתם? עיקרי הדיון על הרחבת גבולותיה של ספרות הילדים שהתקיים בשבוע הספר האלטרנטיבי
הטענה שסובלנותה של צרפת כלפי המהגרים המוסלמים הביאה אותה לאסון, מאפשרת לחלק את העולם ל״טוב״ ו״רע״ ומתעלמת ממציאות מורכבת יותר. כי צרפת, מה לעשות, מעולם לא הייתה רב-תרבותית וגם לא התכוונה להיות כזאת
בפרלמנט האיראני הגולה שפתחנו בקפה קוטי בברלין, אני מסתכל על החברים החדשים שלי, ושואל את עצמי, כיצד האזרחים יוכלו להפיל את החומות שהפוליטיקאים בנו בהיעדר דמיון, חזון, תעוזה ואהבה אנושית בסיסית? אין פה דיון תיאורטי, מדובר בנו
ויאמרו אנשי מינהל התרבות – מה אתם רוצים? הגופים של התרבות והאמנות המזרחית לא הגישו בקשות לתקצוב, ואם יגישו – יקבלו. אבל כמו כל אפליה שיטתית, ממוסדת, יש סיפור אחר, מורכב. על המנגנונים שיוצרים ומשעתקים את אי-השיוויון בחלוקת משאבי התרבות והדרישות של קואליציית לבי במזרח לתיקון המצב
צמצום הפערים העדתיים עד ביטולם מותנים בתיקון הכולל של החברה והמדינה, אבל הם לא יושגו בחזרה בלתי פוסקת אל עוולות העבר שנותנת פורקן לרגשות מבלי להביא לתוצאות. עם הפנים לעתיד
ההכרה בזכות לקהילה יכולה לאפשר לליברליזם – שחטף כרטיס אדום על התנשאות, כוחניות, צביעות, זיהוי עם קפיטליזם חזירי וכו' – לחזור למגרש המשחקים החברתי. ובשטח, לא בבג"ץ
שנים של אפליית מזרחים וכיבוש יצרו בישראל תרבות של קול דאלים גבר, ומציאות בה כל אחד דואג לעצמו ולקבוצתו הלאומית או האתנית. מיכה רחמן על הצורך במדיניות רב-תרבותית שתכיר באופן ממוסד בשוני
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
