לפעמים זה מגיע נורא מהר, ואף אחד לא רואה את זה בא – לא המטופל, לא משפחתו, לא הרופאים. במקרים אחרים, הדעיכה היא איטית וידועה מראש. קורה שרופא בכיר יסתכל על חולה שנראה לי, כמתמחה צעירה, די סבבה, ויגיד, "האיש הזה יעלה לנו בסערה השמימה". ד"ר דנה דורון עם רשמים…
רופא שביקר אותי לאחר אחת מלידותיי אמר לי כי "לידה שמסתיימת כמו שצריך היא בגדר נס רפואי". על חוסר האמון של המערכת הרפואית בנשים והצורך של היולדות בשיתוף פעולה – לא במאבקי שליטה
אוחחח אני מטומטמת… לא נמרחתי ולא שתיתי, כמו ילדה קטנה היו צריכים לגרור אותי לבית חולים באמצע טיול משפחתי. קצת מעצבן, גיליתי שאני צריכה לשלם 500 שקל על הטיפול. הוא לא נמצא במסלול שלי, "רקפת", אלא במסלול החדש שמעליו – "ברקת". יומן פציינטית עתידי מאת טלי גולדרינג
לא מפליא שתלונות משתמשי תרופת האלטרוקסין סווגו כ"היסטריה" – הלוא רוב המטופלות בה הן נשים. הדס נצר דגן, מנפגעות התרופה, על הכשל המתמשך של משרד הבריאות בפרשה
רופא/ה בהתמחות מתבוננים סביב ורואים את חבריהם שעובדים בתעשיית ההיי-טק משתכרים שכר גבוה מהם בהרבה בפחות מאמץ. איציק ספורטא מסכים עם השורה האחרונה של מאבק הרופאים, אך נתקל באי-נוחות מסוימת
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
