בטור ביקורת שכתבה נועה לימונה בהארץ, היא מתפעלת מהעוצמה של הנשים בסדרה "פריפריה אימפריה", תוך התעלמות מהיותן מזרחיות ופספוס גמור של העובדה שהסדרה היא עדות טרגית למצב המזרחי
כיצד נשאבו הפעילים המזרחים להיכל התהילה התקשורתית הניאו-ליברלי, וממש כמו היהודים המזרחים מהפריפריה (הנבחרים בקפידה על ידי מלהקות תוכניות הריאליטי) הם עוסקים אך ורק בהתבוססות ובזעקות על הזיהוי השלילי של מזרחים בעיני אשכנזים. זיהוי שלילי ותו לא
באמנות, באהבה, במדע ובפוליטיקה התסריט המוכן מראש על פי חזון גדול מהחיים נדחק הצידה לטובת המצאת עצמי. אחרי שהרגנו את האל, הרגנו בזה אחר זה את כל התסריטאים האחרים. אז עם מה נותרנו? בעיקר בלי חזון. שום חזון
העובדה שגדעון לוי וסער סקלי הפכו לדמויות ריאליטי כה מוצלחות, בעוד נשים בעלות דעות דמות לא זוכות לאהדת הקהל או לחיבוק הטלוויזיוני, נעוצה אולי בהיותם הצאצאים של יפי הבלורית והתואר המיתיים. תום מהגר צפה ב"מחוברים 2" וחשב שהנה עוד רגע קט וגדעון לוי שב למוטב
הן מצטיירות כרודפות פרסום, אבל לא פחות מכורות לחשיפה מח"כים כמו כרמל שאמה הכהן או יריב לוין. תחומי העניין שלהן צרים והתובנות קלושות, אבל הן לא מסוכנות לחברה הישראלית כמו בוגי יעלון, איווט ליברמן או לימור לבנת. איתמר זהר על "מעושרות"
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
