קריאה בדו״ח ועדת החקירה הפרלמנטרית לרצח נשים בידי בני זוגן מ-96' היא חוויה מדכדכת להפליא, החושפת כמה מעט יושם ממסקנותיו החשובות. כמו מסמכים רבים אחרים הוא שוכב כאבן שאין לה הופכין, ואנחנו איננו מנצלות את הידע והכוח שהוא יכול היה לספק לנו
הימים האחרונים ממלאים אותנו גם בתקווה גדולה ובהתרוממות רוח, כי תודות לפעילות נחושה של פמיניסטיות נוצר מומנטום. התרחבותה של המחאה הופכת את הזעם שלנו לנוכח במרחב הציבורי ומקנה לו לגיטימציה. מחשבות, דרישות ותמונת מצב, רגע לפני שביתת הנשים
"זו הייתה הצעה של האופוזיציה," התגונן ראש הממשלה בעת ביקורו במעון לנשים מוכות כשהסביר מדוע הצביע נגד הקמת ועדת חקירה בנושא רצח נשים. אבל דיני נפשות לא צריכים להיות כלי ניגוח פוליטי
עוד אישה ערבייה נרצחה והרוצח מסתובב חופשי. רצח נשים ערביות הופך להיות מעין סטטוס קוו שאני אישית כערבייה, כפלסטינית, כאישה, וכצד החלש במאזן הכוחות אינה יכולה לקבל או להתרגל אליו
משל היינו איוב ועוד זה מדבר וזה בא, בעודנו עוסקות בארגון ההפגנה לזכרה של פעילת זכויות הנשים מלוד, סיהאם זבארגה, התבשרנו על רצח נוסף הבוקר בטבריה. לא ניתן עוד שיתייחסו לחיינו כאל הפקר
