“את לא לבד!” מעודדים תשדירים נשים נפגעות אלימות במשפחה לפנות לעזרה ולשבור את מעגל השתיקה. אולם האם באמת יש מישהו בצד השני שיטפל וימנע את הרצח הבא? אפילו מבקר המדינה הבין שלא
אני רוצה לזכור אותה לא בתור האשה המוכה הזאת מהחדשות, אלא בתור האמא החזקה והשורדת שלי, שגם כשהיא חשבה שהיא בדרך למותה כתבה לנו לחיות את חיינו, להיות מאושרים ולדאוג לרוקי וללאקי, הכלבים שלנו. בתה של אביטל רוקח, שנרצחה השבוע על ידי הפרוד שלה, סופדת לה
לילך בן דוד כותבת על פשעי הפטריארכיה וכלי תקשורת נגד נשים. אף על פי כן, היא לא קוראת להפצצות הומאניטריות ביעדים מדויקים כמו המרכז לאומנות הפיתוי ומשכן הנשיא
המשטרה לא אוכפת את החוק, לא אוספת את הנתונים הרלבנטיים ונשים ממשיכות להירצח על ידי נשק שנועד לאבטחת המרחב הציבורי והפך לכלי רצח במרחב המשפחתי. מה אנחנו הנשים יכולות לעשות כדי להציל את חיינו?
האם גם ארז אפרתי, חנן גולדבלט ומשה קצב חולי נפש או שמא דווקא מייצגים את מלח הארץ החברתי? ההתייחסות המופרטת לפשעי השנאה כלפי נשים מסווה את העובדה כי מדובר בתרבות ובמדיניות, ולא במחלה או בחריגה מנורמה של מקרה יחידי מזעזע
רצח נשים מתרחש בכל התרבויות, בכל המגזרים, בכל העדות, ואיננו נשען על קריטריון של גזע או שיוך תרבותי. רעות כהן בעקבות העניין הפתאומי שמגלה “אם תרצו” בטובתן של נשים בחברה הערבית
המשפחות כושלות, לא מתפקדות ובעלות דפוסים בעייתיים, והממסד המטפל? לשון נקייה וצנזורה ממזערות את חלקו. שמוליק דוד קורא את השתיקות במחקר של משרד הקליטה על רצח של נשים יוצאות אתיופיה בידי בני זוגן
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
