עוד יומיים יינתן גזר הדין במשפטה של המשוררת דארין טאטור, שהורשעה ב"הסתה לאלימות" במשפט שכולו מופת של כשל לשוני. יואב חיפאווי חזר לפסק הדין ולאולם הדיונים בנצרת כדי לנסות להבין מה בעצם קרה פה
העצמי של הכותבת הוא מפת ארץ ישראל והיא רוצה לייצר מפה חדשה וחומלת, משוחררת מפטריארכליות, ללא דיכוי מעמדי, לצאת לרוד טריפ במזרח התיכון, הפלסטיני, להפוך כל לא לכן. על ספר השירה של לילך ובר
דארין טאטור כלל לא הופתעה מפסק הדין שניתן בעניינה הבוקר (ה') והרשיע אותה בהסתה לטרור. "הדמוקרטיה בישראל היא רק ליהודים," אמרה המשוררת הפלסטינית שמצויה מזה שלוש שנים במעצר בית. "קיבלנו הוכחה שהכיבוש חלש, הוא פחדן," אומר הפרופ' נסים קלדרון
בסדרה שביים אלון לוי "מעשה בחמישה משוררים" מוצגות אפשרויות קיום, לא רק פואטיות, בעולם שבו השירה היא חובה, צורך קיומי, פריבילגיה או מוצא. כל אחת מהאפשרויות מוצאת את דרכה הססגונית למסך
כל כפר מכיל בתוכו רחוב ראשי אחד גדול, שבלעדיו אין לב פועם חיים. ובלעדי בתי הקפה של אותו עורק ראשי, אין דם בכלל. כי איפה תמצא את אנשי הכפר? במעבדה לייצור תאי גזע הסמוכה לעירייה?". ניסיון בידוד של צלילי מעי כפרי מבתוכו • סיפור קצר
״התרגום של המשטרה היה מאוד פשטני ולא מדויק, והמטרה שלו היתה להוכיח שהכותבת היא בעד פעולות אלימות״, העיד ד״ר יוני מנדל מטעם ההגנה, ואילו פרופ׳ ניסים קלדרון אמר ״שירה היא שירה. והיא חסינה מפני העמדה לדין״. שלב עדויות ההגנה במשפט הראווה של דארין טאטור יצא לדרך
הם לא היו לבד, הכמרים שניהלו את האינקוויזיציה, ואלה שהובילו עם לכבשנים, ואלה שצרו על צ'ה בג'ונגל, ואלה שירו בלורקה, ואלה שתלו צעירים מריסיהם בכלא סידנאיא. שיר מאת מרזוק אלחלבי
