קצין משטרה אמר שההפגנה בלתי חוקית וציווה על מג”ב לדחוף את ההפגנה במורד המדרגות לכיוון שער שכם. אף שזו הייתה הפגנה חוקית לחלוטין, זו הייתה הפגנה פלסטינית. והפגנה פלסטינית לעולם אינה הפגנה, היא “עימותים עם שוטרי מג”ב”
התדמית שלהם ברורה: חסרי זיקה למקום, בעלי תרבות נחותה, זקוקים למדינה המודרנית שתארגן ותתרבת אותם במרחב. בעקבות האירועים האחרונים, כמה מלים על מעמדם של ערבים בדואים וייצוגם בתקשורת
מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. נאום מעצרת יום האדמה בסח’נין
הריסות הבתים האלימות בשבועות האחרונים ביישוב הבדואי המוכר ביר הדאג’, חושפות את ההיגיון המנחה מאחורי מדיניות ההכרה בכפרים: במקום חלוקת משאבים הוגנת, תשתיות וזכויות, מדובר בניסיון לפיקוח וצמצום המרחב
התעלם מהאוכלוסייה, היה עמום וסודי והצע תנאים מעליבים – במקום להוביל את הנגב לתהליך פיוס, המדינה רק מעמיקה את הסכסוך בינה לבדואים. ת’אבת אבו-ראס ואורן יפתחאל מסבירים למה יש להתנגד לתוכניות בנגב
המדיניות האגרסיבית של ממשלת ישראל לצמצום מרחב המחייה של הבדואים בנגב, הביאה אותם לתחתית הסולם הסוציו-אקונומי בכל פרמטר אפשרי. תוכנית פראוור ההרסנית רק תחמיר את המצב
תוכנית פראוור לעקירת 30 אלף בדווים מכפריהם בנגב היא הרסנית, ושולחת בני אדם שאורח חייהם כפרי לוותר על תביעותיהם ההיסטוריות ולגור בעיירות העניות בישראל. מדיניות זו מובילה היישר לפיצוץ