בבחירות האחרונות כבר לא היינו אזרחים שמצביעים אלא צרכנים שבוחרים בין חוויות רכישה של מותגים מתחרים. מותגים שאליהם נלווים ססמאות קליטות והם ריקים ממצע וחזון. האם זו הפוליטיקה שמגיעה לנו?
ההתלהבות של גיא רולניק ואחרים מדו"ח ועדת הריכוזיות החזירה את איציק ספורטא למאה ה-19 – גם אז דיקלמו את המנטרה של שוק חופשי ותחרות. כדי לשבור את כוחם של בעלי ההון, זה ממש לא מספיק
