בספרו "הצנעאנים" מייצר מנשה ענזי היסטוריה חברתית מדויקת שיש בה עומק סוציולוגי ואנתרופולוגי, ובונה עבורנו, פיסה אחר פיסה, את הפאזל של הזהות היהודית הצנעאנית ואופני היווצרותה
״גלבי״, ספרה החדש של איריס אליה כהן, מספר את סיפורה של עורכת דין בשנות השלושים לחייה שיוצאת לחפש את אחותה התאומה שנחטפה מן המעברה. אבל זה לא רק סיפור על ילדי תימן, אלא בעיקר על חמלה גדולה לבני אדם ולרעיון של היות אדם
בתמונת החתונה באלבום המשפחתי עומדים זה לצד זה הורי אבי והורי אמי: האם התימנייה לבושה שמלה פשוטה וחובשת כיסוי ראש. זו הצברית, לעומתה, עטויה שמלה של בית האופנה ״משכית״, עבודת יד יוקרתית של נשים תימניות. איזה סיפור חושפים הבגדים שלנו?
העלייה מתימן הוטבעה בזיכרון הקולקטיבי כ"אירוע של הצלה פיזית וגאולה דתית ולאומית". אבל מתברר שהאחראים למחדלים האיומים של מוות המוני, מחלות וקטסטרופה היגיינית במהלך המבצע הם גם בעלי הזכויות לקופירייטינג היצירתי. ביקורת ספרים
"פתאום את לבד. אין לך עם מי לדבר. כל היום את מסתכלת על הקירות". הבית, שריד אחרון לחיים שוקקים, הוא מבצרה של הסבתא המתעקשת למלוך בו לבדה, בלי שירותים בתשלום, בלי לוחות זמנים, בלי פילנתרופיה, בלי טובות. נעמה גרשי על זיקנה בעידן ההתפוררות הקהילתית
המחיר על הבאת תרבות מזרחית לקדמת הבמה מתבטא בדרך כלל באופי הנראות: עילגות והגחכה. ראיון עם ד"ר רפי שובלי על זמרות תימניות, ויחסיהן המורכבים עם ציונות ופמיניזם
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
