״גלבי״, ספרה החדש של איריס אליה כהן, מספר את סיפורה של עורכת דין בשנות השלושים לחייה שיוצאת לחפש את אחותה התאומה שנחטפה מן המעברה. אבל זה לא רק סיפור על ילדי תימן, אלא בעיקר על חמלה גדולה לבני אדם ולרעיון של היות אדם
עיראקי לא עצלן ומרוקאית חכמה עונים להמשך ההסתה של לי-און הדר נגד מזרחים בישראל ונגד שחורים והיספאנים בארה"ב. בעוד הוא מגנה את צבי בן-דור בנית ואת אפרת שני-שטרית כ"מזרחים מקצועיים", מסתבר שהדר הוא באמת שמרן מקצועי. כזה שפרנסתו על שמרנותו
פעם תימנים, היום אתיופים. פעם מפא"י, היום מפלגת העבודה. השחקנים מתחלפים והתמונה נשארת. אבל לא הכל נותר כשהיה. קורה משהו חדש בבחירות המוניציפאליות ברחובות
העלייה מתימן הוטבעה בזיכרון הקולקטיבי כ"אירוע של הצלה פיזית וגאולה דתית ולאומית". אבל מתברר שהאחראים למחדלים האיומים של מוות המוני, מחלות וקטסטרופה היגיינית במהלך המבצע הם גם בעלי הזכויות לקופירייטינג היצירתי. ביקורת ספרים
התערוכה "דיוקן תימני" מלמדת על האופן שבו משתמרים יחסי הכוח בשדה האמנות בישראל. האוצר ממצב את עצמו כחוקר ביקורתי המבצע מהלך היסטורי, אך למעשה הוא תורם לאשרור הסדר שכנגדו הוא יוצא, ובעיקר משתמש בתימנים ככלי להשגת מטרה שלתימנים אין כל קשר אליה. רפי שובלי ביקר בתערוכה וחקר את הקטלוג
כל המאבקים המזרחיים בהיסטוריה הישראלית ביקשו להתממש כטענה פוליטית מפלגתית, וגם כיום יש לחתור לפעולה מעצבת מציאות שתצמצם את הפערים בהקצאת המשאבים, הנעשית על פי מפתח עדתי. מאיר עמור מתאר את האודיסיאה המזרחית ומשיב לכפיר כהן
