קהילות מבקשי המקלט אינה הבעיה, אלא קורבן נוסף של מדיניות גזענית מתמשכת כלפי דרום תל אביב. גם ארגוני הסיוע שנכנסו לוואקום שייצרה הממשלה בהיעדר מדיניות אינם אשמים במצב בשכונות. וברקע, תוכניות פיתוח של האזור לטובת כרישי הנדל״ן מאיימות על כלל התושבים
הכותרות "מסתננים" או "מחבלים" הניתנות לאוכלוסיות של לא-יהודים מסגירות חברה שנגועה בגזענות קשה, המתנערת מזכויות אדם בעצם כך שהיא מכחישה את אנושיותם ומקבעת אותם בקטגוריות שאין מהן מפלט
התנועות החדשות של המאבק המזרחי לא מבקשות לבנות שותפות במקום שבו הקהילות השונות בארץ הזו נפגשות רוב הזמן – בשירות התעסוקה, בשדות החקלאיים, בדיור הציבורי. הן עדיין לא הדביקו את ההתקוממות המזרח תיכונית הכוללת כנגד בעלי הפריווילגיות
למזרחים יש תפקיד ברור בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומי שמתעלם מכך מאפשר את המשך קיומו של העוול – הן כלפי הפלסטינים והן כלפי הנערות והנערים המזרחים, הממלאים תפקיד משמעותי בניהול ותחזוק הכיבוש. פעילי ״מזרחית משותפת״ ממשיכים את הפולמוס על סוגיות של ריבונות, מסורת ודמותו העכשווית של המאבק המזרחי
לביקורת המבכרת את ״תור הזהב״ על פני ״מזרחית משותפת״ אין שום מצע מעשי. נראה כי נשכח מהלב שהמצב בישראל הוא מצב פוליטי, הדורש פתרון פוליטי: זכויות האזרח והאדם של מזרחים ופלסטינים – קטגוריות שנוצרו על ידי הסכסוך – נפגעות
תנועת ״תור הזהב״ נראית כהתפתחות פוליטית טבעית של ההתעוררות המזרחית בשנים האחרונות. אך לצד ההתרגשות, דרושה גם בשורה קונקרטית יותר ועמדות ברורות בסוגיות כמו דת ומדינה, מדיניות חוץ וביטחון
״אמנם לא זכיתי להשתתף באחת מההפגנות הגדולות של הפנתרים השחורים, אבל אני זוכה בימים אלו להיות חלק מהיסטוריה בהתהוות״: נופר עיני, ממייסדות תנועת ״תור הזהב – עכשיו תורנו״, מספרת על חוויותיה כפעילה בתנועה שעושה את צעדיה הראשונים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
