הרשות משתדלת לבדל עצמה מגורמי האכיפה, ולהתמתג כגורם הממוקד בפיתוח והתיישבות. היא בוחרת להבליט באמצעות תקציב יחצ"ני מנופח את חלקה בהקמת שכונות, ובפרישת תשתיות, אך בפועל היא מעורבות בעיקר בהרס כפרים ובסילוק תושבים. לאחרונה ראשי הרשויות המקומיות הבדואיות וחברי הכנסת של הרשימה המשותפת קראו לפירוקה
מאה פעמים כבר החסירו תושבי אלעראקיב פעימה למראה שיירת הדחפורים המתקרבת, מאה פעמים הם נתקלו במבע האטום של פלוגת היס"מ. תושבי הכפר הבדואי ממשיכים להילחם על אדמתם אל מול ניסיונות הגזל של המדינה, וכעת הנשים בחזית. אבי בלכרמן ליווה אותם ביום של מאבק בשמש הקופחת, מאבק שהם מנהלים כמעט לבדם
בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות
מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. נאום מעצרת יום האדמה בסח'נין
צופה בסרט ערבי כל שישי בילדות. כמעט שלושים שנה יעברו עד שאגלה שסבתא שלי ופריד אל אטרש היו חברים. אין לי מושג, זה עובר מתחת לרדאר. ובכל זאת הן שם, המלים
זיכרון ילדות מהדהד לי בראש כשאני חושבת על ט"ו בשבט. אני, בבית הספר היסודי, יוצאת לטיול נטיעות לכבוד חג האילנות. ואז ניצב לנגד עיני מראה החורבן של אל-עראקיב
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
