ההיבט הגזעני תופס תשומת לב ציבורית רבה במיוחד, אך העיקר בפרשת ילדי תימן הוא יצירת מאגר תינוקות מקבוצות מוחלשות לאימוץ על ידי אנשים חשוכי ילדים, בחסות המדינה. האפשרות לגזול את התינוקות והפעוטות של קבוצות מוחלשות נמשכת עד היום ואף הולכת ומתרחבת
סמדר לביא מתבוננת בספרה ״עטופות בדגל ישראל״ אל מול הרנסנס התרבותי המזרחי של השנים האחרונות ושואלת שאלות נוקבות בנוגע למזרחיות מדומינת ואמיתית, ליחסינו עם הפלסטינים ולחייה של האם החד-הורית המזרחית
ספרה החדש של סמדר לביא חושף את חיי הנשים המזרחיות החיות תחת העינוי של המשטר הישראלי-ציוני. הוא משלב בין כתיבה אוטוביוגרפית ותיאוריות מורכבות ומשרטט תמונה פוליטית רדיקלית, מויקי כנפו ועד מחאת האוהלים
מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן ישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות
עקב האיום הנוכחי על קיומה של השדולה למען הדיור הציבורי בכנסת, חשוב להבהיר אי-הבנה עמוקה: לא מדובר בפתרון רק לעניים או למוחלשים ביותר, אלא במענה לחלקים נרחבים באוכלוסייה. ולא, אסור להיכנע להיגיון ההרסני של "מפעלי התיישבות" למיניהם מבית היוצר של איציק שמולי ודומיו
הרחק מעין התקשורת, מעשה נואש של משפחה מחוסרת דיור שפלשה לדירה הופך לטקטיקה של התנגדות באר שבעית כנגד מבצע פינויים-על-סטרואידים של עמידר וההוצל"פ. רנן יזרסקי על מציאות חייהם של מפוני עמידר, המשה סילמנים שאין להם דבר זולת חייהם
במציאות הפוליטית והכלכלית בישראל נאלצות נשים רבות מדי להתמודד עם עוני, בדידות והדרה. השנה נוספו למסכת הקשיים השתלחויותיה של נבחרת ציבור. על אמהות חד הוריות ממרוקו עד ישראל בתמונה ובשיר
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
