עיראקי לא עצלן ומרוקאית חכמה עונים להמשך ההסתה של לי-און הדר נגד מזרחים בישראל ונגד שחורים והיספאנים בארה”ב. בעוד הוא מגנה את צבי בן-דור בנית ואת אפרת שני-שטרית כ”מזרחים מקצועיים”, מסתבר שהדר הוא באמת שמרן מקצועי. כזה שפרנסתו על שמרנותו
במרחב הציבורי של אמריקה הלבנה, חוקי המשחק ברורים: מחאה שחורה צריכה להיות מרוסנת – מדיניות שבעצמה הפכה למין גרסה חדשה של חוקי “ג’ים קרואו”. עם פרוץ המהומות בפרגוסון לאחר ההחלטה לא להעמיד לדין את השוטר שירה למוות בצעיר מייקל בראון, פוליטיקאים צבועים מתרפקים על מורשתו הלא-אלימה של מרטין לות’ר קינג…
לי-און הדר השווה בין אסיאתים אמריקאים למזרחים בישראל כדי לשכפל שוב את הטענה הסטריאוטיפית והמיושנת בדבר “הבכיינות המזרחית”. צבי בן-דור בנית מסלק אפילו את כרעי התרנגולת
מערכות השלטון הופכות מספר הולך וגדל של אנשים למיותרים מבחינתן שיש להוציאם מהרשימות דרך שלילת קצבאות והחמרת קריטריונים, סימונם כסרבני עבודה, רמאים ופרזיטים. על רקע זה, ברור שאף שמצד אחד המועצה למניעת התאבדות שהוקמה לפני כשנה עשויה לענות על צורך חיוני, היא גם מבטאת ציניות של השלטון. שני מקרי ההתאבדות…
את השיח הליברלי של “כפייה” מול “חופש” בנושא סגירת המרכולים בתל אביב בשבת, אפשר לסבך עם הדיון הציבורי הסוער בו פסק אתמול ביהמ”ש העליון בארה”ב בעניין “הובי לובי” ואמצעי מניעה לנשים: חמישה שופטים גברים קבעו שלתאגידים בארה”ב יש חופש דת, וחשפו כיצד גם כאשר המדינה משתמשת ברטוריקה של “חופש”, השוק…
“עלינו לדמיין ארץ חדשה. פיצויים משמעם קבלה מוחלטת של הביוגרפיה הציבורית שלנו והשלכותיה – זהו המחיר שעלינו לשלם כדי להביט במראה ולראות דמותנו נכוחה, לדחות מעלינו את ההיבריס המרעיל ולראות את אמריקה כפי שהיא”. שאלת הפיצויים לשחורים בגין ניצול מתמשך במשטר הלבנוּת מגיעה לדיון ציבורי בארה”ב, בעקבות מאמר מעורר הדים…