מאיר עמור על הקשר בין אלימות פרוצדורלית של מוסדות מדינה להתפרצויות אלימות המוסברות בעזרת המשתנה האתני, או במילים אחרות: למה הכי קל להגיד – נו טוב, ערסים?
“אתם יכולים לקרוא לי רחמים ביטון, רחמים סיטון, רחמים קַחְטַאן או רחמים פרידמן, או כל שם אחר שתרצו להעניק לי – אין כל משמעות לשם”. אלמוג בהר במחווה ל”חדר משלך” של וירג’יניה וולף. חדר משלנו, חלק ראשון
הפילהרמונית שיתפה פעולה עם יונתן קרת במופע שמשחזר שיח סטריאוטיפי גזעני ונמוך, ומציג (פיהוק) את הגבר המזרחי כחסר תרבות ואת האישה האשכנזייה כשער רחב וחנכני לתרבות הגבוהה
ה”שמאל” הישראלי לא מפספס אף הזדמנות לפספס הזדמנות. במשך שנים הוא מטפח עמדות פטרוניות, מתגזענות ומדירות כלפי מזרחים, ומסרב לקחת אחריות על טעויות העבר וכשלי ההווה. הכי קל עבורו להאמין שמזרחים מצביעים לביבי מתוך הזדהות עם התוקפן, ולא מתוך שיקול דעת
במקום לחפש את העובדות שיצדיקו אידיאולוגיה ופוליטיקה “רדיקלית” מזרחית, חפשו את היסודות לשיתוף פעולה, כי רבבות הצעירות והצעירים בהפגנות אינם אשכנזים לבנים ואליטות • תגובה לכתבתו של תום מהגר “אנחנו לא השכפ”ץ האנושי שלכם: כל הסיבות להדרת רגלינו מהמחאה”
הזחיחות שמפגינים שוב ושוב עיתונאי “הארץ” חסרה את ידיעת התחביר והדקדוק של הפוליטיקה הישראלית. הם תקועים בניסיונות פסיכו-פתולוגיים מביכים לפרש את התמיכה המזרחית בנתניהו ומתעלמים ממבנה העומק החברתי ומתובנות שהצטברו לאורך דורות של דיכוי
חרף ההדים להם זוכים מאמריה של פרופ’ אווה אילוז, תוכנן הפוליטי של טענותיה נשאר חיוור והיא נמלטת מהפוליטיזציה של שאלת יחסי הכוח. המתגוננים, מצידם, מתבוססים בניסיון האינטלקטואלי הפאתטי וחסר התוחלת להדחיק ולהעלים את עובדת היסוד בדבר הפריבילגיה האשכנזית
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
