על אף ששבדיה היא עדיין “גן עדן” חברתי יחסית למדינות מערב רבות אחרות, ההפרדה המרחבית בין המהגרים והפליטים לבין המקומיים הלבנים היא הבסיס למהומות האחרונות וכנראה גם לבאות
חוק רשות מקרקעי ישראל ופסיקות בג”צ מנחים את הרשות לשקול שיקולים של צדק חברתי וצדק חלוקתי, ובכל זאת, הרשות מפרסמת מכרזים שכל עניינם הוא רווח פיננסי, כאילו מדובר בחברה בע”מ. על מכרז אחד יותר מדי
בשביל דובר עמידר, והשלטון, הטענה שהמדינה מחויבת קודם כל לאזרחיה ולקיומם, היא הסתה. ואם כך, בפה מלא אני אומרת: אני מסיתה. רותי לביא על מאבק לשינוי מציאות שהוא מאבק נגד אלימות
המדינה מעדיפה שהמאבק החברתי-כלכלי-פוליטי יהפוך למאבק כנגד אלימות המשטרה, וייגרר בבתי המשפט. כך המשטרה משרתת את הממשלה בהסטת האש מן המדיניות הפושעת של ראשיה. אלמוג בהר על ההתנהלות של משטרת ירושלים בהפגנות האחרונות במערב ובמזרח העיר
עשב וסכך, במבוק ואבן, בוץ ולבנים, עץ וחימר. בית הינו הבסיס החומרי ההכרחי לאנושיות ולאזרחות. ועדיין, כל כך הרבה בני אדם בעולם סובלים מדיור לקוי או מהיעדרו המוחלט. האנתרופולוג ארג’ון אפאדוראי מתבונן על הפשע נגד אנושות הזה, ולא פחות חשוב – על המאבקים המרשימים שמתנהלים כנגדו
עקב האיום הנוכחי על קיומה של השדולה למען הדיור הציבורי בכנסת, חשוב להבהיר אי-הבנה עמוקה: לא מדובר בפתרון רק לעניים או למוחלשים ביותר, אלא במענה לחלקים נרחבים באוכלוסייה. ולא, אסור להיכנע להיגיון ההרסני של “מפעלי התיישבות” למיניהם מבית היוצר של איציק שמולי ודומיו
מצד אחד התרפקות על פנטזיה של עבר יצרני, שוויוני, פמיניסטי, משוחרר וחופשי והתעלמות מאי-השוויון, השוביניזם, הדיכוי והנישול שהיו חלק בלתי נפרד מעבר זה, ומצד שני המשך ההתעללות והחלשת המוחלשים. רשימה על זיכרון ודמיון
הבנת חלום המעמד הבינוני המזרחי תאפשר ניתוח מציאותי יותר ואולי אפילו כואב יותר של הפעילים המזרחים במחאה. “מעמד בינוני” – ערך של רמי אדוט מתוך הספר החדש “קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי”
הסיפור של הדיור הציבורי הוא סיפור נשי על אלימות ממסדית המתחבאת מאחורי פסקי דין, חוקים ומדיניות המונעים מנשים מוחלשות קורת גג. בעקבות הפינוי האחרון של רבקה לוי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
