נאום אובמה היה מפגן כוח וולגרי של המעצמה הגדולה בעולם ושל משרתיה, או שמא אדוניה היהודים והישראלים. אבל כל עכבה (כאילו 63 שנים זה לא זמן) לטובה: אם אתם לא רוצים שתי מדינות, סופכם שתקבלו מדינה אחת דו-לאומית
במו ידיהם יצרו המנהיגים הישראלים את התנאים להולדת המהלך הפלסטיני באו"ם, וכעת הם מתרוצצים, ספק בבהלה ספק בהתנשאות מזויפת של מדכאים, כדי למנעו. אם יצליחו ואם לאו, הפלסטינים עברו לדבר בשפה חדשה – שלא רוקדת לחלילו של ביבי
ביום שנגדיר עצמנו כמדינת לאום של העם היהודי, נהיה מחויבים למצוא פתרון אמיתי וטריטוריאלי לאלו המבקשים הגדרת לאום פלסטיני. תגובה למאמרו של ד"ר יובל אילון, "חוק יסוד האפרטהייד"
המו"מ המדיני הוכיח עצמו כזירת איגרוף שבה הפלסטינים לא מפסיקים לחטוף. הפנייה לאו"ם, על אף שלא תשנה את המציאות השטח, מוצדקת לחלוטין ומהווה רגע היסטורי במאבק הפלסטיני לחירות ולעצמאות
הדבר האחרון שאובמה זקוק לו עתה זה וטו אמריקאי – מצבו הפוליטי גרוע ומצבה החברתי והכלכלי של החברה האמריקאית לא היה כה גרוע מזה שנים. אבל אוהלים לא יוקמו כאן
רגעים של דרמה ורוגע בין אלי בבית הכנסת בבני ברק, יהושע ותמי בבית סוקולוב, אסנת במאהל ג'סי כהן, איליה בבר הרוסי במרינה של אשדוד ואסמאעיל במסגד בחברון. מסע בספטמבר: חלק שלישי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
