מאמר בבטאון ״הד המזרח״ של ועד העדה הספרדית הירושלמי מ-1942, הקורא לייצר עם הערבים קשרים אשר ״רוח המערב לא תעמוד לשטן״ ביניהם, מעניק הצצה לקולות נשכחים שהתנגדו לגישתם של אינטלקטואלים ממרכז אירופה וקראו לתיקון היחסים בין יהודים וערבים
הסברות מרובות וקלושות. כל שנותר הוא אבק של אלוהים יודע מה, חלקיקים של מה, הנודד אלינו עתה כשוועה. חלקיקי ידיים מנסים לעבור גבול. חלקיקי בובות שנותרו. חלקיקי שמן-רובים
אחרי עשרות שנים תורגם סוף סוף “סולם יעקב”, הרומן הגדול של ז’קלין כהנוב, לעברית. ברומן מתממשת כתמונת חיים מפוארת האופציה הלבנטינית הממזגת בין תרבויות, אשר הומשגה על ידי כהנוב במסותיה האינטלקטואליות
כדי להבין איך השתנה הסכסוך הישראלי-פלסטיני חייבים להרחיב את זוית ההתבוננות למרחב המזרח תיכוני כולו. המאבק הלאומי, כמו מאבקים אחרים במרחב, פינה את מקומי למאבק דתי טוטאלי. ואף על פי כן, כיום כל יוזמה ישראלית מכבדת ונדיבה כלפי העם הפלסטיני תיענה בחיוב ואף בהתלהבות
סוגדת לכל מה שהוא “אירופאי”, ואז מתבכיינת שהערבים לעולם לא יסכימו לקבל אותה פה ומציעה לבטל את הערבית כשפה רשמית. אז יאללה, ישראל, חזרי למחוזותיך הצפוניים ותשאירי פה את הערסים והפרחות והשלוחים והחורנים והכורדים שישתלבו בביצה הלחה הזאת בשבילך
היזידים מוצגים בתקשורת כמעין תפאורה בהצגה שנקראת “הטרור האיסלאמיסטי וזוועותיו במזרח התיכון”, אבל הסיפור של העם הכורדי הוא הרבה יותר מבשר תותחים במיצג האימים של דאעש ורלוונטי במיוחד לנו, הישראלים. עידן פינק אבידני, דור שני בארץ ליוצאי כורדיסטאן, על ההיסטוריה של יהודי כורדיסטאן וההכרח להיות סולידריים
נסיעתו של מג’ד כיאל לכנס בביירות הרבה יותר חשובה מזכותו למלא את תפקידו כעיתונאי. הרבה יותר בסיסית. זו זכות שצריכה להיות שמורה לו ללא קשר לעיסוקו – היא שמורה לו בהיותו אדם, ערבי ופלסטיני, שגמע בשקיקה מהשפע התרבותי שביירות סיפקה ומספקת לנו בנדיבות
עופר נמרודי מספר איך “בנינו להם מדינה”, איש עסקים אחר מפליג בתיאורי ארוחת ערב שכל-כולה פנטזיה אוריינטלית. ביחד עם סרטי 8 מ”מ, הסרט “לפני המהפכה” עוקב אחר סיפורם של הישראלים שחיו באיראן בשנות ה-60-70
מקובל לחשוב שנפילת השאה הביאה לניתוק היחסים בין ישראל לאיראן שעד אז היו שקולים לסיפור אהבה. אולם היחס של האליטות המשכילות ושל שאר העם לישראל השתנה באופן מרחיק לכת דווקא אחרי 67′